"הזורעים בדימעה ברינה יקצורו..." תהילים קכ"ו, ה'

בס"ד
רשומת סיכום, תם ולא נשלם...

בפוסט מיום ה- 13.6 בפרץ של רגשות כתבתי:

כשאני כותבת פוסט  הוא מונח פתוח על שולחן העבודה יומיים ,שלושה. אני מריצה בראשי דברים שלמדתי ובוחנת עם עצמי איזה עניין גורם לי להמשיך לחשוב, גורם לי לבחון מחדש,מה  ידעתי  קודם ומה מעורר אצלי תהיות שאותן ארצה לברר ולחפש להן תשובות. כשאני מחליטה  על מה לכתוב, הנושא מלווה אותי בכל מקום. לומדת, בוחנת, מציגה את טענותיי..... בעלי טוען שאני מתייחסת לכתיבת הפוסטים ברצינות יתר. זה נכון, אך זה נובע מהמקום שבו אני מברכת על ההזדמנות שניתנה לנו- לעצור קמעא, להקשיב לקולות שבתוכנו. ללכת עם מחשבה מסוימת  או עניין מסוים ולברר אותו עם עצמי עד כמה שאפשר. אני נהנית לטייל עם מחשבותיי ומופתעת בכל פעם מחדש מהאסוציאציות והקישורים שעולים מעצמם שגורמים לי שוב לבחון את הרלוונטיות שלהם "לדיון" לתמיכה או להפרכת הדברים.
הלימודים הפתיעו אותי בעוצמתם, הלימודים העיוניים, הסירו אבק וריעננו את ידיעותי, נהנתי ואותגרתי. למדנו מפי מיטב המרצים, רכשנו ידע עדכני וחשוב בתחום הלמידה, החשיבה והתקשוב והשילוב ביניהם. הפנמנו את ההבנה ביחסים בין הפדגוגיה לטכנולוגיה, (מי מוביל את מי?) והלימודים המעשיים (נו שוי...) אלו שהיינו צריכים להפגין בהם ידע בטכנולוגיות המחשב, הם הדירו שינה מעיני וכמעט גרמו לי לעזוב....
אך, הכתיבה בבלוג הייתה עבורי גולת הכותרת של הלימודים, לא אגזים אם אומר שעשרות פוסטים נרקמו בראשי, חלק רשמתי במחברת וחלק הקלדתי במחשב (ושמרתי בתיקיה מיוחדת- פוסטים) רובם לא הגיעו אל הבלוג, חלקם מתוך שיקולי דעת של עיתוי ורלוונטיות וחלקם שלא היו ראויים לשיתוף. אבל בכולם השקעתי מחשבה, בדקתי, שאלתי, חיפשתי תשובות.

אני יודעת שהכתיבה בבלוג תחסר לי. בתקופה זו של הכתיבה בבלוג אוזני הייתה כרויה, הקשב היה ממוקד לנושאים של למידה ותיקשוב.כל מאמר, כל שיעור, עורר מחשבות שנהניתי להפוך בהם ולנסות לרקום מהם פוסט.
מתנה זו שזכינו בה בשילוב הלימודים המעצימים הפכו אותי למורה אחרת. אני חושבת שעליתי כתה ברמת המוריות שלי-
אני מרגישה היום יותר מתמיד רלוונטית, מעודכנת, מעיזה. כמורה למדעים אני מרבה לשלב את המחשב בהוראה, אך לא מספיק, לטעמי, בכיוון של הבניית ידע ושיתופיות, אך מה שהיה בעבר תחושה עמומה -היום הוא בבחינת הוודאי- אני יודעת לאן לשאוף לאן ברצוני להגיע. ויותר  מזה אני מבינה שהשימוש במחשב אינו חזות הכל, אלא הוא אמצעי מעולה שיכול לעזור לי ולתלמידי לחתור אל מטרות ההוראה-למידה ביתר עניין, הנאה והצלחה.

".... בעצם רק בדרך נס לא החניקו שיטות ההוראה המודרניות את הסקרנות הצרופה לחקור ולדרוש. כי מלבד עידוד, זקוק צמח עדין זה, בראש וראשונה, לחופש. בלעדיו הוא נידון, לבטח, לקמילה ולכליון". (אלברט איינשטיין)

משפט מדהים זה כתוב כפתיח להקדמה של ספר ישן ויקר לי מאד "החופש ללמוד" מאת קארל רוג'רס.

מאז שצפיתי בסרט על מערכת החינוך ביפן, (במסגרת הקורס סוגיות בחינוך -פרופ' עמי וולנסקי) המחשבות לא נתנו לי מנוח:

א.כל הזמן מהדהדת בראשי הידיעה, שהעולם המערבי אימץ לחיקו את מדיניות הסטנדרטים שהביאה להישגים מעולים במדינות כמו יפן, סינגפור ועוד. .

ב.הסרט העציב אותי, תחושה כבדה אופפת אותי כשאני נזכרת במה שראיתי: בית חרושת ללמידה,   

הילדות נגזלת מהילדים (10-12 שעות לימוד אינטנסיוויות ביום)

המתח והלחץ התמידי גורמים לתשישות מתמדת. בבתי הספר יש מרפאה עם מספר מיטות!!!

ג. ההישגים המעולים במבחנים הבין לאומיים לא הולידו ממציאים גדולים פורצי דרך.

ד.חיזוקים חיוביים עובדים בסדר, לעומת חיזוקים שליליים שעובדים מצויין וכן הם משפיעים לטווח ארוך יותר. מורה שלימדה בעבר ברוסיה הסבירה לנו שלא היו שם ילדים עם בעיות קשב וריכוז, כי ילד שגילה חוסר ריכוז לחצו אותו חזק עד ששכח שיש לו בעיות...

ה.מערכת החינוך שלנו אימצה את מדיניות הסטנדרטים, אולם ישנו חוסר שביעות רצון, הן מרמת ההישגים והן מחוסר העניין והמוטיבציה בקרב מורים ותלמידים . מדיניות הסטנדרטים לא הובילה לתוצאות המיוחלות.

ו.שמתי לב שבמשך השנים בכל כתה הולכים ומתרבים הילדים שאינם מסתגלים, ילדים עם בעיות קשב וריכוז, אשר בצדק אינם מסוגלים לשבת שעות על תקן מקשיבים בלבד.

ז.ישנה הבנה שמדיניות הסטנדרטים אינה הוליסטית ולכן מתרבות תוכניות נילוות המנסות להעצים את הילד מבחינה רגשית, אישיותית, אך פעמים רבות אין לתוכניות אלו המשך מתוך לחץ המבחנים, או מתוך חוסר דבקות במטרה מתוך אני מאמין אמיתי.

לעומת זאת כשצפיתי בסרט על מערכת החינוך בפינלנד הרגשתי התרוממות שנתנה לי השראה.

גם בפינלנד ההישגים גבוהים, אך איזה הבדל!!

מערכת החינוך שם שואבת את עקרונותיה מתוך המערכת המחקרית המקיפה את כל תחומי הידע הקשורים באדם. בבסיס העקרונות- למידת חקר, שיתופיות ולימוד עמיתים, שיטות ההוראה מגוונות: פרונטאלי- במליאה, בקבוצות, ביחידים-עם עצמם, מול מורה, לימוד עמיתים וכו'-הכל לפי העניין והצורך. התייחסות לרווחתו הנפשית של הילד, סביבה תומכת, חמה. המחשב משולב שם בהוראה, אך רק ככלי חשוב המסייע ללמידה. הילדים, בונים, פועלים, עורכים ניסויים.

גולת הכותרת לדעתי היא הדגש הניתן על כח ההוראה, החל בתנאי הקבלה הנוקשים, בהכשרה המחמירה (רק  בעלי תואר שני) וכן במשך ההוראה, על המורה לבצע מחקרי פעולה בעקבות עניינים שצצים ועליו לפתח מנגנוני פעולה חדשים. הכל מושכל אקדמי.

זהו סדר אחר מתוכנית הסטנדרטים- זוהי ,לדעתי תוכנית גדולה שעליה מדבר פרופ' חן, זוהי תוכנית שמובילה לצמיחה, ללמידה אמיתית- ברמת מורה ותלמיד.

בס"ד

"אם אתה סומך על ילד והוא יודע שאתה סומך עליו- אז אתה יכול לסמוך עליו"- הרב דולי בסוק

ביום שני, כל המשפחה התרגשה, בתי ושתי חברותיה הצטרכו ללמד שיעור בכתה.

במסגרת אחד משעורי היהדות "גדולי ישראל", המורה הציעה שהכתה תתחלק לקבוצות וכל קבוצה, תבחר באחד מגדולי ישראל תחקור אודותיו ותציג אותה דמות לפני הכתה בדרך שיבחרו.

מאז שבתי וחברותיה בחרו ברש"ש (רבי שלום שרעבי)- נפגשו החברות, חיפשו  באינטרנט סרטונים מתאימים (הן מצאו שניים באתר "ילדודס" של ערוץ 7) סיכמו מהווקיפדיה קווים לדמותו, תחנות בחייו, המחיזו סיפור שקשור לגילוי הרש"ש כאחד מגדולי המקובלים.

באופן מוזר (או שלא)  הן לא הצטרכו את עזרתנו, הן ידעו מהן רוצות לעשות, היכן לחפש...

הן השקיעו שעות מתוך שמחה..... שמעתי מהמורה שהיה מקסים.

מה אני למדה מזה?

1.הילדים כבר שם. העולם הטכנולוגי הוא חלק אינטגראלי מעולמם. למרות שבביה"ס רוב השיעורים לא מתוקשבים הילדות בחרו בעצמן וללא הנחיה בדרך זו.

2.כאשר המשימה מאתגרת, רלוונטית הילדים יפעלו מתוך עניין ושימחה- מתקשר אצלי לכל מה שלמדנו על למידה, הנעה והנאה.
 3.ילדים הם סקרניים, חקרניים ויצירתיים. "תנו להם כנפיים ויעופו."

4. כאשר מטילים משימה  על ילדים מתוך בטחון ואמון בהם שיבצעו זאת על הצד הטוב ביותר, אכן הם ממלאים את המוטל עליהם בנכונות רבה ומגלים אחריות רבה. ( ההיגד שבראש הרשומה נאמר ע"י הרב דולי בסוק  בעבר ר"מ בישיבה גבוהה, היום מנהל בי"ס תיכון הימלפרם ירושלים- כשנשאל מה סוד הצלחתו עם ילדים בכל גיל?) מזכיר את הגישה שהציגו בסרט על מערכת החינוך בפינלנד.

5. אני צריכה לחזור לזה- להעביר את האחריות על הלמידה אל התלמידים שלי. שיהיו שותפים להבניית הידע. היום אני בשלה לחזור לזה ושילוב המחשב בהוראה כמקדם לימוד וחקר יעזור לי במשימה זו.

מדברים על זה ברדיו....

בתוכנית "סדר יום" (מהדקה ה-28:30 ,יום שלישי 24.1.12), בהנחיית ענת דוידוב בשעה 8:30 התקיים דיון מאוד רלוונטי ללימודנו , נושאו היה "חינוך בעידן הגלובלי". המרואיינים היו הפרופסורים: מרים בן פרץ כלת פרס ישראל שחיברה את הספר "עיצוב מדיניות חינוכית גישה הוליסטית כוללת" ופרופ' לחינוך, רוני אבירם.

  הספר שחיברה פרופ' בן פרץ נשען על הנחות שצריך עיצוב של מדיניות חינוך בעידן גלובלי.  לדבריה נושאים רבים ודחופים בעידן הגלובלי, ביניהם השינויים הדמוגרפיים לאוכלוסיות מאוד הטרוגניות, חוסר ביטחון כלכלי ודרישה לצדק כלכלי, הטכנולוגיה והתקשורת. אמנם ישנן ניסיונות לטפל [בפן החינוכי] בנושאים כגון אקולוגיה. אבל צריך להתחשב בפן הכלכלי למשל כדי להגיע להישגים.   בן פרץ התייחסה לכך שאין תכנון לטווח ארוך, ולכן צריך להתייחס למכלול, ולא רק לבעיית האקולוגיה. היא מציגה כדוגמה את החוק שעבר לאחרונה -חוק חינוך חינם לגיל 3 ומסבירה, מנסים לפתח תוכניות לימודים אבל לא מכשירים מורים לכך. הינה כבר מתברר שאין גננות, לא הביאו בחשבון שצריך לדון עם ארגוני הגננות, כלומר יש כוונות טובות אבל אין חשיבה תכנונית. חינוך זה תהליך מורכב ומסובך מצד עצמו.  פרופ' אבירם מסכים ואומר: הטענה הבסיסית היא שאין חשיבה אסטרטגית בחינוך , וזה נכון לגבי רוב העולם מלבד פינלנד שנעשו שם צעדים טובים. והרבה החלטות מונעות ממניעים פוליטיים ולא נובעות מתוך חשיבה מסודרת. לשאלת המראיינת האם ריבוי שרי החינוך היא הבעיה? ענה- עובדה זו מחריפה את הבעיה אך היא לא הבעיה המהותית, בניגוד לבן פרץ, שסוברת שמערכת החינוך תמשיך להתקיים בעשורים הבאים וטוב שכך. לדעתו, לא טוב שמערכת החינוך תמשיך להתקיים כמות שהיא והיא לא תתקיים כך. הוא מביא כדוגמא את התקשוב המאפשר שהלימודים יתקיימו מהבית. לשאלה האם הוא מתכוון בית ספר ביתי והפיכת המורה לווירטואלי? אומר אבירם: כן, יש לזה צדדים חיוביים וצדדים לא חיוביים אבל זה הכיוון. 

אבירם טוען שמדובר בהתאמות ושינויים שמוכרחים להיות בתחום החינוך. המחשוב משנה את העולם כבר 30 שנה רק שמערכת החינוך לא יודעת מה לעשות עם זה. 
בן פרץ טוענת שמה שמתאר אבירם זה לא ריאלי, ומציינת את החשיבות החינוכית של מפגש של ילדים עם חברים ועם מורים מבוגרים.  בן פרץ מסכימה שצריכה להיות חשיבה אסטרטגית ובית הספר צריך להשתנות, אבל הכל בין בכותלי בית הספר. המציאות מראה שעם כל ההיבטים הטכנולוגיים אין תחליף לקשר האנושי.

  את הראיון שמעתי בבוקר אולם את הראיון שכתבתי (את רוח הדברים שנאמרו) הודות לפלאי הטכנולוגיה באתר של רשת ב מהקלטה.

  המסקנות שלי מהראיון המאוד מעניין ובפרט לאור מה שלמדנו במשך השנה האחרונה:

א.      שיש תובנה שלמערכת החינוך אין חשיבה אסטרטגית ואכן פרופ' דוד חן התייחס לכך לא פעם בהרצאותיו. בעוד שפרופ' מרים בן פרץ ופרופ' אבירם התייחסו לשני עניינים בנושא החינוך לעניין העידן הגלובלי שבו אנו נמצאים ולנושא הטכנולוגיה והתקשורת הרי שפרופ' חן טוען שכל תחלואי מערכת החינוך הישראלית נובעים מכך שמדיניות החינוך והפרקטיקה מתבססים על מסגרת תיאורטית אנרכיסטית, שיסודה בתפישה שגויה של האדם והידע האנושי ששורשיה במאה התשע עשרה.

מערכת החינוך העכשווית נשענת על שלושה תחומים תיאורטיים: פילוסופייה, פסיכולוגיה, וסוציולוגיה ומתעלמת לחלוטין משורה של תחומי ידע- שהתפתחו במהלך המאה העשרים והביאו לתובנות חשובות בחקר טבע האדם, אופי הלמידה וטבע הידע האנושי. כדי לפתור את בעיותיה של מערכת החינוך יש קודם כל צורך לבחון מחדש את התשתית התיאורטית של מדעי החינוך. )השינויים הבסיסיים שפרופ' דוד חן מציע:

1.     הרחבת תחום הדיספלינות העוסקות בחקר טבע האדם, הידע והלמידה

2.      ניסוח ליבה אוניברסאלית למדעי החינוך שתעשה את הסינתזה התיאורטית  הנדרשת על בסיס מדעי נכון למאה העשרים ואחת- כאן הוא מתייחס להתפוצצות הידע  האנושי ולתהליכי הגלובליזציה שצר המקום מלהרחיב. (מתוך סיכומי השיעור "מדעי החינוך של המאה ה-21.)

3.      .בדיון ברדיו שני המרואיינים ציינו שיש צורך בחשיבה אסטרטגית והביאו את נושא התקשוב כדוגמא לכך אני לא כל כך מבינה למה מצפים בחשיבה אסטרטגית? האם התקשוב הוא החשיבה האסטרטגית? אני חשה שיש פער גדול בין שימוש במושגים גבוהים וגדולים לבין פריטתם בפועל. ואולי זה גם הקושי להתקדמות, שאין אמירות ברורות יותר. אני חוששת שיש ערבוב של מושגים כמו "חשיבה אסטרטגית" ל"יכולת טכנולוגית", שני תחומים שלא בהכרח קשורים (כי עדיין לא הגדרנו לעצמנו- מהי חשיבה אסטרטגית) אולם בגלל המופשטות של הביקורות עורבבו הנושאים יחד. להבנתי,חשיבה אסטרטגית או תוכנית גדולה, כמו שאמר פרופ' חן היא תוכנית המדברת על העקרונות המובילים את מדיניות החינוך, שילוב התקשוב, לעניות דעתי, אינו עיקרון אסטרטגי אלא אמצעי המאפשר למערכת החינוך להוביל את תלמידיה לקראת עתיד יעיל יותר:

ב. כמה נעים היה לי להקשיב לראיון ולהבין כל מילה וכוונה שנאמרו בו. לדעת מה עומד מאחורי כל מושג שנאמר באותו ראיון.

ג. בוויכוח האם יש מקום לביטול ביה"ס, אני מסכימה עם בן פרץ :צריכה להיות חשיבה אסטרטגית ובית הספר צריך להשתנות, אבל הכל בין כותלי בית הספר. המציאות מראה שעם כל ההיבטים הטכנולוגיים אין תחליף לקשר האנושי. מערכת החינוך בפילנלד הם דוגמא מצוינת לבית ספר אחר, המשלב טכנולוגיות, אך מקפיד לגייס להוראה מורים מעולים והקשר האנושי הוא בבסיס החינוך שם.

ספרים רבותי ,ספרים

בס"ד

באחד ממערכוני הגשש שייקה וגברי פותחים דוכן לממכר ספרים, ספרים במשקל.

אני נזכרת, שלפני כחמש עשרה שנה קניתי תקליטים. תקליט אחד בשקל.

האם זהו גורל הספרים מנייר?
בעתון "נשים" מיום ד' טבת, 30 בדצמבר2011 מובא ראיון עם גילה בן הר מנכלי"ת מט"ח.

בן הר, שזכתה להיכלל ברשימת 101 המשפעים לטובה בישראל, והוגדרה על ידי המגזין "ליידי גלובס",

כאחת הנשים המשפיעות לשנת 2010 מצהירה: "כבר עכשיו לא צריך ספרי לימוד יותר, עידן רכישת ספרי הלימוד במאות שקלים וסחיבת ילקוטים כבדים על הגב נמצא בימיו האחרונים.....כל ספרי הלימוד של התלמיד נמצאים ברשת."

בן הר צופה ש"תוך שלוש -ארבע שנים רוב הילדים יגיעו לבית הספר עם ילקוט דיגטאלי."

אין זה משנה לדעתי, אם הספרים ייעלמו עוד ארבע שנים, יותר או פחות, מעניין אותי לדעת עד כמה המורים יודעים ללמד, לכוון באמצעים אלו את תלמידיהם עד כמה מכשירים אותם לכך? האם יש מחקרים המצביעים על הצלחה ושיפור בהישגים? במה שונה ספר דיגטאלי מסביבת למידה אחרת? האם מלבד ההדגמות שספר דיגטאלי מציע ומלבד הנוחות (אולי) ישנם יתרונות נוספים? אני תוהה, האם ספרי לימוד דיגטאליים יאריכו ימים? שכן ספרי לימוד דיגטאליים נראים לי מעיין חוליה מקשרת בין הספרים המודפסים לבין חומרים, סביבות למידה ומקורות מיידע מתוקשבים. המעבר לספרי לימוד דיגטאליים מאפשר אולי להוביל את המורה ואת התלמיד בסביבה מוכרת עם יתרונות התקשוב. לי נראה, שהגבול יטושטש, וספרי לימוד דיגטאליים יעלמו, אף הם אט אט.
תהליך דומה ומואץ קורה  עם הוצאת ספרי קריאה, ספרי עיון ואנציקלופדיות דיגטאלים ומכשירים כמו אייפד מחזקים מגמה זו. יתכן שעוד מספר שנים ולא נשאל יותר ספרים מספריה.

ומה אצלנו? מה עם ארון הספרים היהודי?

נראה לי שאצל עם הספר- הספר המודפס לא יכול להעלם וזו בשל הקריאה בספר התורה ולימוד תורה בשבתות וחגים. אולם אין להתעלם מהמהפכה האדירה בסיפריית הספר היהודי. בעלי הוריד אפלקציה לאייפון המקשרת אותו למאות ספרים תורניים, ספרי הגות ומחשבה, ספרי קבלה, ספרי שו"ת ועוד. בעלי נפעם מהנגישות ומהגודל. באפלקציה זו יש יותר ספרים מכל הספריה  שבביתנו. (והיא כלל לא קטנה).

אך אליה וקוץ בה- אי אפשר ליהנות מהעושר הזה בשבתות ובחגים שכן נמנע מהיהודי הלכתית לפתוח מחשב או אייפון  ואז הוא נזקק לספר מנייר. לכן, בעולם היהודי, הספר לא איבד את חנו ואת הדף צריך עוד להפוך ולא רק לגלגל. אולם מעבר לזאת ועדיין לא הצלחתי להסביר במדויק את הסיבה, יש משהו בספרים שאינו קיים במחשבים ובאפלקיציות שונות.

משתמשים בביטויים כמו להריח את הדף, למשש את האותיות, ביטויים שמבטאים את ה"נשמה" של הספר שאינה נמצאת במחשבים למיניהם. כמובן ישנו קושי להסביר לוגית את הטענה המעין מיסטית של "נשמת הספר". איך שלא נסביר- בעולם היהודי הדתי, בבתי הכנסת בבתי המדרש וגם בסלון הבית היהודי עדיין מעטרות הספריות את הקירות בספרים שמעלעלים בדפיהם מידי פעם.

בישיבות, שהם מעין כור אטומי של עיבוד חומר לימודי, ומקום יצרני של חידושים ורעיונות והגדרות לימודיות הלכתיות- הספר משמש כמקור מרכזי ועיקרי של ידע של מקור ללימוד והשראה. ובכל זאת סנונית ראשונה- בכתה י' בביה"ס "חברה ומשפט" אמי"ת כפר בתיה ברעננה לומדים ללא ספרי לימוד. הילדים כותבים את הסיכומים, העבודות והמבחנים- בתוך המחשב. הרב אליעזר קורצוויל, מנהל ביה"ס, בנה תוכנית להעביר את לימוד הגמרא למודל ממוחשב בכדי להפוך את הלימוד למאתגר ומזמין יותר. מתוך אמונה שצריך לעשות שימוש בכלים החדישים ביותר שניתן לרתום לטובת חינוך איכותי,מבלי לפגוע בתוכן הלימודי ובאווירה החינוכית. (מתוך עיתון "נשים" 30.12.2011 עמ' 65)

היש חדש תחת השמש ?

בס"ד

במסגרת הקורס של פרופסור עמי וולנסקי נתבקשנו לקרוא את המאמר: "חזון חדש של בתי ספר בניהול עצמי: גלובליזציה, לוקליזציה והתאמה אישית" שכתב פרופסור יין צ'אנג צ'נג.

בכל העולם ישנה שאיפה להשיג אפקטיביות חינוכית ולפתח את בית הספר ובד בבד להתמודד עם האתגרים שנובעים מהסביבה של המאה העשרים ואחת. לכן נבנות ומיושמות רפורמות רבות חדשות לבקרים. צאנג טוען שאין זה מספיק שכל בית ספר יעסוק בשיפור תהליכים פנימיים, בהעצמת ביה"ס ועוד. אלא צריך פרדיגמת חינוך חדשה, לפתח ייעדי חינוך ושיטות חינוך לדורות העתיד.

הפרדיגמה החדשה אותה הוא מציע נובעת מתהליך הגלובליזציה המתרחש היום בעולם בתחומים רבים. תהליך הגלובליזציה הפך את העולם לכפר גלובלי קטן. משמעותו של דבר הוא הסרת גבולות ומחיצות בין האומות, שיתוף פעולה בין לאומי ועוד. האדם יהיה לומד בכפר גלובלי של מידע, של טכנולוגיה עתירת ידע ושל ריבוי תרבויות. אי לכך צריך להכשיר את הבוגר העתידי של בית הספר החי במרחב המיוחד הזה- לקראת תפקודו כלומד עצמאי לאורך כל שלבי החיים. זאת אומרת, יש להקנות לו מיומנויות מתאימות שיהפכו אותו ללומד עצמאי בכל מקום ובכל זמן לאורך כל חייו.

לדברי צ'אנג, הפרדיגמה צריכה להשתנות מ"פרדיגמה מסורתית בעלת זיקה למקום" ל"פרדיגמה משולשת חדשה" שתדגיש פיתוח אינטליגנציות מרובות ותנהיג חידושים ושינויים בבתי הספר שינבעו מתוך התהליך המשולש: גלובליזציה, לוקליזציה והתאמה אישית.

גלובליזציה – הכוונה לחיבור הילד וחשיפתו לערכים, לידע ,לטכנולוגיות ונורמות התנהגות בין מדינות וחברות ברחבי העולם. לימוד באתרי אינטרנט,לימוד מהאינטרנט, תוכניות של חילופים או ביקורים בין לאומיים-הם דוגמאות לכך.

לוקליזציה- התחשבות ומתן מענה לצרכי הקהילה המקומית, בה אנו חיים.מעורבות קהילתית. משמעות הלוקליזציה בחינוך היא לדאוג למרב הרלוונטיות המקומית, לתמיכת הקהילה וליוזמה בחינוך, בהוראה ובלמידה. שיתופי פעולה בית ספריים, מעורבות הורים וחשיבה על תכניות לימודים רלוונטיות לקהילה הבית ספרית ועוד.

אינדיבידואליזציה- מענה לצרכי הפרט ותכונותיו. התאמה אישית, התחשבות באינדיבידואליות של חברי הקהילה. הכוונה להעברה, סיגול ופיתוח של ערכים, ידע, טכנולוגיה ונורמות התנהגות חיצוניים, כדי לענות על צרכיו של הפרט ותכונותיו. כאן המקום להתאים את הלמידה לאינטליגנציות והיכולות השונות של הלומדים. צא'נג כותב שהאינטליגנציה האנושית צריכה להיות תלוית הקשר, בהסתמך על תיאוריית טבע האדם בהקשרים חברתיים: בקונטקסט של הסביבה הטכנולוגית, הכלכלית חברתית, הפוליטית, התרבותית והלימודית של האלף החדש. בתור שכזו, אפשר לסווג את האינטליגנציה האנושית לשש אינטליגנציות מרובות תלויות ההקשר.

לסיכום: צאנג מציע פרדיגמת חינוך חדשה הנובעת מתוך השינויים המתרחשים בעולם בכל התחומים.חזונו להבראת מערכת החינוך: הקמת בתי ספר בניהול עצמי, שיתמכו ויפעלו על פי פרדיגמת החינוך החדשה. שתדגיש פיתוח אנטלגנציות מרובות ותנהיג חידושים ושינויים בבתי הספר שיכללו את המשולש: גלובליזציה ,לוקליזציה והתאמה אישית. 
מצאתי הקבלות ומספר הבדלים בין החזון של צ'אנג לבין הצעותיו של פרופסור דוד חן                                                                                            

פרופ' דוד חן בקורס "מדעי החינוך במאה העשרים ואחת" הרבה לתאר את הכשל של מערכת החינוך ואת הקושי שלה להכין את בוגריה, כך שיוכלו לעמוד מול אתגרי המחר.
בשיעור האחרון פרש בפנינו את הצעתו לביה"ס העתידי: בבסיס התוכנית יהיו לימודי ליבה שיכללו: שפת אם אנגלית, ידע עולם פיזי/ ביולוגי, ידע עולם חברתי, ידע עולם תרבותי.
מיומנויות יסוד – כתיבה וקריאה, חשיבה אנליטית וסנטיתית.
כל אלו ילמדו ברמת אוריינות ובהיקף משוער של כ 30% מזמן הלמידה הכולל. לפי פרופ' חן
העניין הציבורי בלמידה זו מחייב שליטה מלאה של המדינה – מהגדרה מדויקת של תוכניות הלימודים, על דרכי הלמידה והערכת ההישגים. לפי צ'אנג תוכניות הלימודים יעוצבו ע"י בתי הספר בניהול עצמי. תוכניות שידגישו, פיתוח אינטלגנציות מרובות וינהיגו חידושים ושינויים בבתי הספר שיכללו את המשולש: גלובליזציה ,לוקליזציה והתאמה אישית
לעניות דעתי, לימודי הליבה עליהם מדבר פרופ' חן, מתאימים לצלע "גלובליזציה" במשולש ההתייחסויות שאותו מציע יאנג. לפי פרופ' חן:
כל שאר הלימודים (כ 70% מזמן הלמידה הפנוי) יוקדשו ללימודי בחירה שתיעשה במשותף ע"י הורים ותלמידים. לימודי הבחירה יאפשרו התאמה לשונות הגדולה הקיימת באוכלוסיה – הן השונות הבין אישית הכרוכה גם בהבדלים של יכולת וגם בהבדלים של עניין והן השונות החברתית והתרבותית הקיימת בין הקהילות הרבות המהוות את החברה הישראלית. בחלק זה של לימודי הבחירה- פרופ' חן מתייחס לשתי הצלעות האחרות שבמשולש בפרדיגמת החינוך החדשה שהציע צ'אנג, "לוקליזציה" ו"התאמה אישית".
אני נוטה להסכים עם פרופ' חן (וכבר כתבתי על כך בפוסט מיום 13.11.2011) בדבר הנחיצות בתוכנית ליבה בסיסית ומחייבת וכן מתן אפשרות לכל בית ספר לפתח תוכניות משלו, אשר יתנו מענה לשונות, פיתוח אינטליגנציות מרובות ,התייחסות ומעורבות בקהילה תוך שימוש בכלים (גם טכנולוגיים) ושיטות הוראה שיאפשרו לממש תוכניות אלו.

תאוריות גדולות

תיאוריות בחינוך – דיאלוג עם פרופסור דוד חן

באחד משיעוריו פרופ' דוד חן השמיע ביקורת על כך שבישראל אין למערכת החינוך תיאוריה חינוכית ,לאחר זמן שדבריו חלחלו בראשי , חשבתי לעצמי-מדוע? הרי למדתי תיאוריות בחינוך. כשלמדתי על הקניית הקריאה - למדתי יחד עם השיטה את תיאוריית הלמידה שבבסיסה וכך בשאר המקצועות. שמרתי את הרהורי לעצמי עד שנפגשתי שוב עם פרופ' דוד חן. לאחר ההרצאה שאלתי אותו את השאלה הנ"ל, הוא הקשיב, חייך ואמר -אני מדבר על תיאוריה בגדול, למערכת החינוך אין תיאוריה גדולה.

אכן יש תיאוריות קטנות של כל תוכנית חדשה שמביאה עימה את התיאוריה שלה, מה שאנחנו מכנים רציונל של התוכנית, ואדרבה, במחשבה נוספת, אולי ריבוי התוכניות המתחדשות חדשות לבקרים, מעיד על תיאוריות קטנות ולא על תיאוריה גדולה.

מהי תיאוריה גדולה? להבנתי, מדובר על תובנה של סולם ערכי במערכת החינוך, האם פיתוח היצירתיות או השינון? האם הערכים או הידע? האם התחרות של מי הדשא ירוק יותר כאשר לא לוקחים בחשבון מהו הירוק?

תיאוריה גדולה היא חזון, חזון שממנו מוכתבות התיאוריות האחרות שיונקות ויוצאות ולפעמים גם נפסלות לאור התיאוריה הגדולה.

צפיתי בסרטון על מערכת החינוך בפינלנד והבנתי מהי תיאוריה גדולה.

האם יש לנו תיאוריית חינוך גדולה? האם אני יכולה להגדיר לעצמי מהי התיאוריה הגדולה בחינוך שבאמתחתי? עצם ההשאלה מעלה צורך למחשבה ...

אני מוצאת שאצלנו המסרים סותרים מצד אחד מעריכים ומוקירים בתי ספר פורצי דרך, ומצד שני נמצאים מבחני מיצ"ב ומבחני הבגרות והלימוד הופך להיות ממוקד לעניין המבחנים וכל הערכים החשובים של הבניית ידע, לימוד עמיתים, מתן מענה לשונות, התיחסות לפן הרגשי- נפשי של הילד וכו' נשכחים תחת לחץ הרצון להרשים, לא לאכזב ולהציג הישגים גבוהים.

בס"ד

 הדיאלקטיקה שבין ביזור למרכוז במערכת החינוך בישראל/ פרופסור עמי וולנסקי

המאמר סוקר את המתח שישנו  מאז קום המדינה בין שלושה גורמים:

משרד החינוך, הרשויות המקומיות והמוסד הלימודי- בתי הספר.

עם קום המדינה הריכוזיות הייתה כורח המציאות היות וכדי לבנות מדינה- התהליך הראשוני היה הקניית ערכי המדינה כמו שיוויון וכד'. זהו תהליך שהעצים את הריכוז בידי השלטון המרכזי כשהרשויות המקומיות ומוסדות החינוך מקבלים מקום מוחלש.

משנות ה-70 מתחיל תהליך שבו רשויות המשנה מנסות למצוא את המקומן הנכון והדומיננטי יותר.

גורמי החיזוק של מעמד המדינה היו בין היתר העובדה שהם מממנים את מערכת החינוך, ברוח בעל המאה הוא בעל הדיעה.  חוק חינוך חובה הינו  חוק שמטביע את הריכוזיות של המדינה בכך שרשויות משנה משמשים כמנגנוני פיקוח וביצוע של החוק. המדינה הצעירה אפשרה זרמים רבים של חינוך אוטונומיים כמו כן מוסדות מגוונים של הכשרת מורים ונוצר צורך אמביוולנטי מחד לאפשר את הגיוון להורים ומאידך ליצור תוכנית משותפת הן בהכשרה והן בלימוד. מתוך כך נולד החינוך הממלכתי שכל הזמן  עמד במתח בין הצורך להתערב בשאלות הספיציפיות של כל מוסד וצרכיו לבין ריכוז הפתרונות בידי המדינה. חוק חינוך חובה בנה היררכיה של פיקוח וניהול על הזרמים השונים. התערבות הפיקוח היתה דומיננטית מידי והתערבה בעניינים אדמניסרטיביים ולא רק חינוכיים עד כדי אבסורד. גם העומס על הפיקוח היה כבד מידי ולא ריאלי ולכן ב-72 נולד דו"ח שמנסה למצוא פתרון דרך העצמת המנהלים והרשויות המקומיות. הסוגיה הראשונה היא חוק חינוך חובה שיצר את היחסים בין המשרד לרשויות. הרשויות המקומיות קבלו מקום של "מטריה ארגונית" אבל לא מעורבת בתחום הפדגוגי.הסוגיה השניה נגעה לאחריות של הרשויות לבצע את הוראות משרד החינוך באשר לבניית מוסדות החינוך לפי הוראות המשרד, לא פעם הרשויות מחו על מיקומם אם באמירה שאין להם די כסף לבצע זאת אם באמירה אחרת. גם הסוגיה החברתית היינו הרפורמה ,האינטגרציה היוותה גשר בין המשרד לרשויות.

וועדות פנים של משרד החינוך הבהירו כי המירכוז במשרד החינוך מדכא את המורים ובתי הספר ולא מאפשר ולא מעודד יצירתיות. ואכן ב73 יש תוכניות שמאפשרות אוטנומיה חלקית בבתי הספר.מה שלא הצליח ב73 בגלל בירוקרטיה מדכא נוסה שנית אצל שר החינוך המר בשנות ה-80, אולם גם אז למרות הרצון הטוב והדיבורים הרבים תוכנית האוטונומיה הפדגוגית לא צלחה, גם בגלל קשיים תקציביים. גם בבתי הספר העל יסודיים תוכנית ההגמשה בבחינות הבגרות יצרה קשיים רבים. תוכניות האוטונמיה לא צלחו ואף נחלשו בגלל מבחנים ארציים וכד'.

שינוייי מגמה באו הן מצד משרד החינוך אולם גם בעקבות חוק בחירות לראשות מקומית שיצר אצל הנבחרים רצון להוכיח את יכולותיהם בחינוך, גם מודעות צרכנית תרמה לכך. הרשויות רתמו אנשי חינוך מקצועיים ודרישות ברוח ועדות זנבר והגבירו את הלחץ להעביר תפקידים פדגוגיים לרשויות. ומכאן לשנות ה-91 "ניסוי ירושלים", והצעות למודל של בית ספר בניהול עצמי המנסים להעצים  את המוסד החינוכי עצמו, המחקרים מציגים תמונה שבתי ספר גמישים לסביבה מצליחים הרבה יותר מבתי ספר הקפואים למערכת.

אין ספק, לדעתי, כי המאמר נוקט עמדה המעודדת את ההתנתקות מהמרכז של משרד החינוך ומעודד את הרשויות הקרובות יותר לתלמיד. התמונה המוצגת היא מערכת המנותקת  מצרכי התלמיד לרשות הקרובה יותר לתלמיד וצרכיו. על אף שאני באופן אישי מעודדת יצירתיות וגמישות, אני סוברת שרשויות במקרים רבים גרועים בהתערבותם מאשר משרד החינוך. ההתערבות של רשויות מקומיות מהולות בכל כך הרבה פוליטיקה עוצמתית [גם במאמר מוצג ההתערבות החינוכית כמנוף התקדמות פוליטית]. זה בא לידי ביטוי במינויים פוליטיים העדפת מנהל מסויים וכו' שיקולים שאינם חינוכיים טהורים. גם המעמד הכלכלי המוגן של המורה ובתי הספר חשוף יותר.צא ובדוק מה מעמדם של המורה שמקבל משכורת ממשרד החינוך למורה שמקבל משכורת מרשות מקומית. לכן ,  אינני רואה שהתערבות הרשויות המקומיות  אכן מקדמת את החינוך. יש רשויות יוצאות דופן שחרטו על דיגלן את קידום החינוך- לעיתים מתוך השקפת עולם של זה העומד בראש, ולעיתים מתוך מטרות פוליטיות-פופליסטיות. שדר לאוכלוסיה אשר בדרך כלל מעורבת יותר בחינוך הילדים.

.

"כשדנים על החזון ועל האידיאולוגיה, יודעים מהו הכיוון ומשם שואבים כוחות לבנות דברים גדולים"

הרב משה לווינגר בונה העיר קריית ארבע ומחדש היישוב היהודי בחברון.

ארגון, שוק וקהילה – אסטרטגיות שינוי : מהי דרך הפעולה המיטבית לשינויים עמוקים בבתי הספר?      
מאת תומס ג' סרג'ובני
במאמר הקודם שקראנו "שוב ושוב חוזרת הרפורמה" – Larry Cuban)) טוען לארי קיובן, "מעטות הרפורמות שנועדו לשנות משהו בכתה אכן חוצות את סף הכתה ונשארות בתוכה..." (קיובן)  במאמר זה מציע תומס ג' סרג'ובני מהי דרך הפעולה המיטבית לשינויים עמוקים בבתי הספר. כיצד יש לפעול על מנת שהרפורמות אכן יחלחלו לתוך בתי הספר. סרג'ובני אומר שהמבחן הגדול לשינוי הוא קהילת המורים. שינוי עמוק כרוך "בשינויים ביחסים היסודיים, בהבנת חומר הלימוד, הפדגוגיה ודרך הלמידה, בכשורי המורים, במעשה ההוראה ובהישגי התלמידים."

יש חשיבות רבה לרתום את המורים להחדרת השינוי. כדי להוביל שינוי צריך להתחיל בקהילת המורים הם אלו שצריכים להיות משוכנעים ו"משוגעים לדבר" הם אלו שנמצאים בכתות הם שבסופו של דבר נפגשים יום יום עם התלמידים. כדי להוביל שינוי צריך לשכנע אותם בצדקת הדרך- ולאפשר להם להטמיע את הרעיונות וליישמם בתהליך ההוראה.

שינוי דורש מאנשים מעבר מדבר מה מוכר אל חלל ריק. נוצר קושי וחוסר בטחון במצב החדש השינוי מאיים לכן יש מקום לפעול לכך שהמורה יבצע שינוי מתוך אמונה פנימית בצדקת הדרך. "חשוב לעזור למורים בפיתוח הבנות חדשות בעניין תחומי ההוראה ואופן למידתם של התלמידים....אם מורים לא ידעו כיצד לשנות ואם לא יהיו מסוגלים להשתנות, קשה להניח ששינוי יתרחש..."  וכן "צריך לייצר תרבות של שיתוף פעולה שתתמוך בשינויים עמוקים."

במערך חלחול תוכנית התקשוב יש התייחסות להדרכת המורים. אך מניסיוני משהו שם הולך לאיבוד. לא נראה לי שיש מורים החושבים ששימוש במחשב בהוראה הוא מיותר ולא רלוונטי. אך,לדעתי, למורים רבים אין ידע טכנולוגי מתאים. (בעוד שבהשתלמויות- מבקשים לבנות שעורים מתוקשבים, ישנם מורים שמתמודדים בקושי עם בניית מצגת, שימוש בטופס אקסל וכו') מלבד זאת, כאשר אנו מבקשים לשלב את הטכנולוגיה  בהוראה- אנו שואפים שבשימוש במחשב יהיה איזה ערך מוסף על השיעור הפרונטאלי- הקרנת סרטון או מצגת אין בהם די אם לא נעשה בהם שימוש דידקטי במבנה השיעור שכן שילוב הטכנולוגיה הוא מורכב וראוי שייעשה באופן מושכל מתוך הבנה אמיתית של המדיה ושל מטרות ההוראה והשילוב בין שניהם.) ולכן יש מקום לא לכפות על המורים את השינוי, אף הם חפצים בו, אלא לעזור להם להגיע אל השינוי מתוך רצון להיות מקצועי, לתת להם כלים טכנולוגיים ופדגוגיים. ערכים כמו שיתופיות , חקר, ראיית הילד במרכז יכולים לנבוע רק מתוך "אני מאמין" של המורה. לכן יש מקום לדעתי לא להכביד על המורה את נטל העבודה בטופסולוגיה מיותרת, אלא לשכנעו בצדקת הדרך, חדר מורים לומד(-אידיאולוגיה,פדגוגיה,) קבוצות תמיכה, מערך הדרכה העומד הכן לסיוע למורה בכל שאלה אלו חלק מהפתרונות שעולים בדעתי כרגע.

קולגה שלח לכל המורים את הסרטון הבא המביא את עוצמת ההישג של זה המבין  את המדוע כאשר אתה יודע מדוע תוכל לבצע לשכנע ולהפעיל וזה מתקשר לכל מה שאמרתי עד כה.

בימים האחרונים אנחנו עדים וערים לפרסומת של בנק מזרחי על בנקאות היברידית , לא בהכרח אנחנו מבינים מהי בנקאות היברידית אולם  לאחר כמה פרסומות פניתי כמו תמיד ל"גוגל" וחיפשתי מה פירוש הביטוי.

בחיפושי אחרי אותה בנקאות היברידית הגעתי לכתבה במעריב (כתבת פרסום??) על אותה בנקאות היברידית, בחרתי לצטט את אחד המשפטים שלדעתי הוא משפט המפתח :

"הבחנו בכך שיש פער גדול בין ההתפתחות של המערכת הבנקאית לבין מה שהלקוחות רוצים ... התרגלנו לקבל מוקדנים מזדמנים ואפליקציות למיניהן, שמטרתם לגרום לנו לעבור ולפעול בשיטת 'עשה זאת בעצמך' ובכך לחסוך מהבנקים את העלויות הרבות הכרוכות במגע עם הבנקאי בסניף, אנחנו שינינו את כללי המשחק. הכלים הדיגיטאלים יהוו פלטפורמה לקשר ישיר ומיידי עם הבנקאי האישי."

 אינני יורדת  לעומק הפתרון, הרי סוף כל סוף המשוואה צריכה להיות צרכי הצרכן מול מספר המוקדנים שישנם אם בצורה דיגטאלית או בדרך אחרת, אולם אני כן מתפעלת  מהמודעות לכלי הדיגטאלי  ולפסיכולוגיה הטמונה בכך.

הציבור מבין שהיכולת הדיגטאלית  היא בעלת פוטנציאל שעוד לא התחלנו לגלות את כוחו, כמו כן ברור לציבור שעדיין הוא איננו מבין מושגים כמו הברידי בקשר לתקשוב ומחשוב, מכאן מצא בנק המזרחי נישה שיווקית מדהימה של ניצול ידע חלקי עם מצוקת הישראלי המצוי ולהבטיח לו מעין שיקוי פלאים של בנקאות ההיברידיות.

לעצם העניין, המינוח היברידי משמעותו שילוב, ובהקשר דנן מדובר על שילוב המחשוב עם הבנקאי האנושי שיתקשר עמך, כלומר מדובר על קיצור דרך לקשר בינך לבין הבנקאי.

הרעיון השיווקי הוא מדהים, אפשר לחקות אותו גם בשדה החינוך, כמו למשל באסיפות הורים היברידיות, במקום חדרי ההמתנה וחיפוש המורה המתאים, יהיו קישורים מתאימים חוסכי זמן המקשרים את ההורה עם המורה המקצועי המתאים.

סופו של דבר גם הגוף הכלכלי עסקי מבין שהאזרח זקוק לבנקאי שלו, לא רובוט ולא קול מחשב,  אלא בנקאי בשר ודם שמחכה לשמוע  אותך ולסייע לך. גם בחינוך כמובן שלא ניתן לוותר על האנושיות והקשר הבין אישי, אולם מדובר בחיסכון של זמן חיפוש והמתנה.

לו יהי.

והומור תמיד גונב את ההצגה... לחצו על הקישור הבא

http://www.youtube.com/watch?v=3D-yIznfTqA

איזה יופי! בסמסטר זה אני מרגישה כיצד הדברים מתחברים להם
פרופ' דוד חן בקורס "מדעי החינוך במאה העשרים ואחת"  מדבר על תחלואי מערכת החינוך והסיבות להם.פרופ' עמי וולנסקי בקורס " סוגיות במדיניות החינוך" מדבר על ותוך כדי חושף אותנו למאמרים שמאלצים אותנו לשוב ולדון ברפורמה בחינוך מבחינה היסטורית, מבחינת מטרותיה, מבחינת הטמעתן או אי הטמעתן של הרפורמות והסיבות לכך ושוב אנו נפגשים עם פרופ' דוד חן והסבריו לחוסר ההצלחה להוביל שינוי מהותי במערכת החינוך. היום אנו בשלים להקשיב ,ללמוד, לקשר בין דברים,להפנים, ולהבין עד כמה זוהי מערכת מורכבת ולהכיר את המחסומים בדרך לרפורמה. מאחורי כל מילה שכתבתי עומד בראשי נושא לפוסט נוסף שבו אני רוצה להסביר במה מדובר. אני כותבת זאת כדי להסביר את עוצמת החוויה. וודאי לי שאנו נמצאים במצב בשלות להבין את הדברים, לו היינו לומדים קורסים אלו בסמסטר א' או ב' לא בטוחה שהיינו מסוגלים להכיל את הדברים. ניתן לטעות ולחשוב שהקורסים הם מעין סקירה היסטורית- אך אני רואה בהם דרך, נקודת מבט ורכישת כלים כיצד להסתכל על מערכת החינוך, להבין טוב יותר את הכוחות הפועלים בה. לחפש את עצמי במערכת מורכבת זו. תענוג.

"בכל דור ודור צריך ללמוד את דרכי השימוש בכלים המשפיעים על הדור" (הרב קוק)

בכתה י"ב אירחנו את הרב הראשי הרב מאיר לאוו- לפאנל של שאלות ותשובות . הרב נשאל (בין היתר) כיצד הוא מופיע בטלוויזיה? (לרב הייתה תוכנית קבועה שבה דיבר על פרשת השבוע) ואז הרב ציטט באוזנינו את המשפט שבראש הפוסט, והסביר: כאשר בני ישראל היו במדבר השופרות שימשו אותם ככלי תקשורת וכך היו התקהלויות יזומות מסביב לאהל מועד ולמשה כדי לשמוע את המסר האלוקי. בתקופות אחרות הרצים והלפידים בידם העבירו מסרים ממקום למקום. ואילו היום הטלוויזיה היא כלי התקשורת בעל ההשפעה הגדולה ביותר בדורנו ואנו חייבים לדעת להשתמש בה ולנצל את כוח השפעתה כדי להעביר את המסרים שלנו נכון. אין הכוונה לשימוש גורף, אלא רק כשופר.......

זה היה לפי 30 שנה. נזכרתי בזה בהקשר לעבודת הסיום שלנו "הפער הדיגיטאלי במגזר החרדי" במסגרת הקורס "שילוב טכנולוגיות תקשוב בלמידה- היבטים בינלאומיים"  האינטרנט הוא כלי התקשורת רב העוצמה העכשווי. עניין אותנו לבדוק (רותי גאולה ואני) האם משתמשים במחשבים ואינטרנט במגזר החרדי למרות...? והאם קיים פער בין דתיים לחילוניים?

בחרנו לסכם את המאמר כך:

השימוש באינטרנט מהווה גורם אמביוולנטי בחברה החרדית.מחד גיסא, הוא ניתן לשליטה שלא כטלוויזיה, ועל כן הוא לכאורה צריך להיות "כשר", מאידך גיסא האינטרנט נתפס כדבר שלילי שעדיף להתרחק ממנו וזאת ממספר סיבות:

1. הדימוי השלילי עקב התכנים השליליים שבשיאם הפרונוגרופיה הנגישה כל כך באינטרנט.
2. עקב הפיתוי הרב שיש בכניסה לעולם האינטנרט ופיתוייו.
3. עקב בזבוז הזמן וביטול מצוות לימוד התורה שנחשב כמרכזי בעולם החרדי.
4. חשדנות כלפי טכנולוגיה חדשנית וכמו שדורשים החרדים את האמרה :"חדש אסור מן התורה".

 אין הציבור החרדי יכול לעמוד מול כוח המשיכה של האינטרנט וזה ממספר סיבות:

א.      אופי העולם החרדי: החרדים בנויים מעולם מגוון, למדן, סקרן ודעתני. החכמה והלימוד נתפסים כנערצים וכשיא פסגת השאיפה היהדות החרדית. הדעתנות והסקרנות אינם יכולים לעמוד מול האוצר הגדול של האינטרנט.

ב.      האינטרנט קיים בכל תחומי העבודה, גם הציבור החרדי לפחות בחלקו עובד ושם הוא נאלץ לפרנסתו להשתמש באינטרנט.

ג.       השינוי הכללי שעובר על העולם החרדי יחד עם הגלובליות העולמית. אם במצרים תוניס ואפילו לוב האינטרנט גבר על משטרים רודניים הרי שעוצמתו של האינטרנט אינה ניתנת לדיכוי.

כוח משיכה זה גבר על הרתיעה הטבעית והמחושבת כנגד השימוש באינטרנט ואפשר לראות את השלבים של העולם החרדי בהסכמתו לשימוש באינטרנט.

בתחילה הרבנים אסרו. אח"כ התירו לשימוש בעבודה.לאחר מכן ישנם אתרים חרדיים שמשדרים לציבור הכללי אולם עדיין ניתן לומר שמדובר במסר ליהודי המסורתי. אולם המעבר קיים ביחס לאתרים חרדיים ממש.

לדוגמא נציין את רעידות האדמה סביב אתר "קול הלשון". אתר חרדי שמיועד לקהל החרדי.

"קול הלשון" הינו אתר שתוכנו אלפי שיעורים תורניים ברמה גבוהה ולמדנית שניתנים להורדה חינם אין כסף. בתחילה השירות היה האזנה לשיעורי תורה דרך הטלפון, השירות המשיך להורדת שיעורים בתחנות מסוימות שמוצבות ברחבי הארץ חינם אין כסף והשיא בהקמת אתר אינטרנט "קול הלשון" שמשרת את הציבור החרדי. http://www.kolhalashon.com/New/HomePage/NewDefault.aspx?Lang=Hebrew

(כדאי לקרא את הדברים הכתובים תחת לשונית תנאי השימוש באתר .)

אפשר לנתח את הדברים הנ"ל באופן האומר: השימוש באינטרנט היא עובדה קיימת. אי אפשר להתעלם ואי אפשר לעצום עיניים. התנאים שנכתבו הרי הם כדי לצאת ידי חובה ללא כוונת אכיפה. וזה סוף הדרך, האינטרנט היא עובדה גמורה, צריך לדעת להתמודד עימה נכון ,להפיק את הטוב שאפשר ולסמוך על בגרותם של החרדים- אין ברירה אחרת. הוא שאמר הרב קוק: "בכל דור ודור צריך ללמוד את דרכי השימוש בכלים המשפיעים על הדור"

מה משותף ליאנוש קורצ'אק, לג'ון דיואי, למריה מונטסורי ולקרולין פראט?

בס"ד
במסגרת השיעור "סוגיות במדיניות החינוך" התבקשנו לכתוב ביקורת על מאמרה של סוזאן סמל:
"The city and country school: a progressive paradigm"
 (Schools of Tomorrow Schools of Today: What Happened to Progressive Education, Vol. 8 / Edition1)

כשקראתי את מאמר של סוזאן סמל, התרוצצו במוחי שמות של הוגי דעות, פילוסופים ואנשי חינוך שהעמידו את הילד במרכז. מלבד גו'ן דיואי שהוזכר במאמר נזכרתי ביאנוש קורצ'אק ,במריה מונטסורי ובספר "הילדים על הגבעה" שכתב מייקל דיקין, המתאר משפחה שבחרה לחנך את ילדיה בבית בשיטת מונטסורי. (וכן בלב ווגוצקי –בעיקר בהקשר של חשיבות תיווך המבוגר בתהליך הלמידה.)

סיקרן אותי לבדוק ושוב לאמת - האם אנשי חינוך אלו אכן מדברים על אותם העקרונות של ביה"ס:

אכן כולם ראו בילד את המרכז שסביבו סובב החינוך. הם ראו בילד בוגר, עצמאי ובעל אישיות ורצון משלו. כולם ראו שהעמדת הילד במרכז ומתן חופש יובילו אותו למקום שהוא צריך להיות בו. ומאחר שהאדם הוא לומד עצמאי מהרגע שנולד, הוא יוכל להגשים את עצמו ולהגיע למקום שבו הוא צריך להיות.

שמתי לב שכולם פעלו (פחות או יותר), באותה תקופה. ג'ון דיואי-אמריקאי, יאנוש קורצ'אק-יהודי פולני, מריה מונטסורי- איטלקייה, וקרולין פראט- אמריקאית. זאת אומרת, בעולם במקומות שונים באותו זמן-נוצרת איזו בשלות לדחות ולהתנגד לשיטות הלימוד המסורתיות ולהעמיד שיטת חינוך אלטרנטיבית הרואה את הילד במרכז. בתי הספר שנפתחו על פי שיטות אלו ברובם הצליחו.

משנתם של שלושת הראשונים נלמדת עד היום והם זוכים לעדנה מחודשת. משנתם נלמדת ובחלקה מיושמת. בביה"ס במושב אביחיל נפתח מרכז הפצה ארצי למשנתו של  יאנוש קורצ'אק. ברחבי העולם נפתחים גני ילדים בשיטת מונטסורי ואילו ג'ון דיואי מוזכר רבות בהקשר של האפשרויות הגלומות בשילוב המחשב בהבניית הידע של הלומד על פי עקרונות החינוך שלו.

הפדגוגיה של קרולין פראט הושפעה מדיואי, דיואי מדגיש את הקשר בין ההיבט החברתי וההיבט הפסיכולוגי בתהליך החינוכי.התהליך על פי דיואי, מתרחש כאשר היחיד מתמודד עם מצבים חברתיים אמיתיים ומצליח למצוא מענה לבעיות אמתיות בסביבתו.

פראט השוותה את התלמידים לקהילה קטנה בתוך ביה"ס בה התלמיד הינו שותף פעיל, החל מהבנת העולם הסובב אותו דרך משחק בקוביות ועד למילוי תפקידים הדרושים לתחזוקת הקהילה בביה"ס. מגיל שמונה עבודות שונות הפכו לחלק בלתי נפרד מתוכנית הלימודים של התלמידים. התפקידים חולקו בין השכבות הבוגרות כך שתלמידי ביה"ס דאגו לכל צרכיהם באופן דמוקרטי. (יאנוש קורצאק!!!) - אילו רווחים חברתיים ,טכנולוגיים ופסכולוגיים השיגו בדרך זו!!! קרולין פראט התאימה את בית הספר לילד ולא כפי שקורה בד"כ שמתאימים את הילד לבית הספר. פארט האמינה בלימוד דרך משחק. היא האמינה שמשחק ובעיקר משחק בקוביות מוביל להזדמנויות חדשות ללמידה ולצמיחה. עוד האמינה כי ילדים צעירים צריכים ללמוד דרך ניסוי והתנסות בסביבתם הקרובה (מונטסורי!!) רק בגיל מאוחר יותר יש להציג בפניהם משימות וחומרים מורכבים יותר.

נראה לי שכדי להצליח בדבר צריך "משוגע לדבר" אשר מצליח להדביק את העובדים איתו. לא די בשיטה, בגישה.

בתי ספר רבים חורטים על דגל מוסדם את הערך של הילד במרכז, אך ,כדי להצליח צריך,כפי שאמרתי את המשוגע לדבר אשר מרגיש את הדברים בכל רמ"ח אבריו, רק אדם כזה יוכל ליזום לשכנע לעשות ולהצליח. קרולין פראט יצרה כמעט יש מאין כשברור לה ולעובדים איתה,שלא האמצעים הם המהות אלא הדרך.

(מי שלא נדבק בשיגעון לא שרד, תחת לחצה של פארט.)  בשנים 1980­-1981 הוחלט לעשות שינויים בתוכנית הלימודים של בית הספר ולהתאים אותו לקדמה. הכניסו לבית הספר מחשבים, לימודי ספרדית ולטינית (למה לימודי לטינית נחשב לקידמה- אולי זו "כניעה" ללחצים כלכליים וחברתיים) והכינו את התלמידים בכיתות הגבוהות לבחינות הכניסה לבתי הספר התיכוניים, בנוסף נכתבה תוכנית לימודים לכל שכבת גיל לטובת המורים וההורים. עם זאת עדיין נשמר הקשר לשורשים של בית הספר ולדרך החיים של הקהילה הבית ספרית ונמשכה העבודה באמצעות קוביות בנייה ותפקידים בקהילה.

אני חושבת שהתאמת תוכנית הלימודים לקידמה הינה נכונה. שכן יש למצוא את שביל הזהב בין תוכנית לימודים בסיסית לבין דרכי ההוראה. סקרנות היא תכונה ואיננה מקצוע או דיספצלינה ,תפקיד ההוראה לעורר את תכונת הסקרנות וההתלהבות ולאפשר לכל לומד למצות את יכולותיו לכן יש מקום לדעתי בקביעת סטנדרטים ותוכנית ליבה, אך בתוך המסגרת הזו ניתן לאפשר ללומדים לחקור, לגלות, ללמוד בעצמם. לאפשר זמן גמיש בו כל  תלמיד יגלה את ייחודו                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                               

/