".... בעצם רק בדרך נס לא החניקו שיטות ההוראה המודרניות את הסקרנות הצרופה לחקור ולדרוש. כי מלבד עידוד, זקוק צמח עדין זה, בראש וראשונה, לחופש. בלעדיו הוא נידון, לבטח, לקמילה ולכליון". (אלברט איינשטיין)

משפט מדהים זה כתוב כפתיח להקדמה של ספר ישן ויקר לי מאד "החופש ללמוד" מאת קארל רוג'רס.

מאז שצפיתי בסרט על מערכת החינוך ביפן, (במסגרת הקורס סוגיות בחינוך -פרופ' עמי וולנסקי) המחשבות לא נתנו לי מנוח:

א.כל הזמן מהדהדת בראשי הידיעה, שהעולם המערבי אימץ לחיקו את מדיניות הסטנדרטים שהביאה להישגים מעולים במדינות כמו יפן, סינגפור ועוד. .

ב.הסרט העציב אותי, תחושה כבדה אופפת אותי כשאני נזכרת במה שראיתי: בית חרושת ללמידה,   

הילדות נגזלת מהילדים (10-12 שעות לימוד אינטנסיוויות ביום)

המתח והלחץ התמידי גורמים לתשישות מתמדת. בבתי הספר יש מרפאה עם מספר מיטות!!!

ג. ההישגים המעולים במבחנים הבין לאומיים לא הולידו ממציאים גדולים פורצי דרך.

ד.חיזוקים חיוביים עובדים בסדר, לעומת חיזוקים שליליים שעובדים מצויין וכן הם משפיעים לטווח ארוך יותר. מורה שלימדה בעבר ברוסיה הסבירה לנו שלא היו שם ילדים עם בעיות קשב וריכוז, כי ילד שגילה חוסר ריכוז לחצו אותו חזק עד ששכח שיש לו בעיות...

ה.מערכת החינוך שלנו אימצה את מדיניות הסטנדרטים, אולם ישנו חוסר שביעות רצון, הן מרמת ההישגים והן מחוסר העניין והמוטיבציה בקרב מורים ותלמידים . מדיניות הסטנדרטים לא הובילה לתוצאות המיוחלות.

ו.שמתי לב שבמשך השנים בכל כתה הולכים ומתרבים הילדים שאינם מסתגלים, ילדים עם בעיות קשב וריכוז, אשר בצדק אינם מסוגלים לשבת שעות על תקן מקשיבים בלבד.

ז.ישנה הבנה שמדיניות הסטנדרטים אינה הוליסטית ולכן מתרבות תוכניות נילוות המנסות להעצים את הילד מבחינה רגשית, אישיותית, אך פעמים רבות אין לתוכניות אלו המשך מתוך לחץ המבחנים, או מתוך חוסר דבקות במטרה מתוך אני מאמין אמיתי.

לעומת זאת כשצפיתי בסרט על מערכת החינוך בפינלנד הרגשתי התרוממות שנתנה לי השראה.

גם בפינלנד ההישגים גבוהים, אך איזה הבדל!!

מערכת החינוך שם שואבת את עקרונותיה מתוך המערכת המחקרית המקיפה את כל תחומי הידע הקשורים באדם. בבסיס העקרונות- למידת חקר, שיתופיות ולימוד עמיתים, שיטות ההוראה מגוונות: פרונטאלי- במליאה, בקבוצות, ביחידים-עם עצמם, מול מורה, לימוד עמיתים וכו'-הכל לפי העניין והצורך. התייחסות לרווחתו הנפשית של הילד, סביבה תומכת, חמה. המחשב משולב שם בהוראה, אך רק ככלי חשוב המסייע ללמידה. הילדים, בונים, פועלים, עורכים ניסויים.

גולת הכותרת לדעתי היא הדגש הניתן על כח ההוראה, החל בתנאי הקבלה הנוקשים, בהכשרה המחמירה (רק  בעלי תואר שני) וכן במשך ההוראה, על המורה לבצע מחקרי פעולה בעקבות עניינים שצצים ועליו לפתח מנגנוני פעולה חדשים. הכל מושכל אקדמי.

זהו סדר אחר מתוכנית הסטנדרטים- זוהי ,לדעתי תוכנית גדולה שעליה מדבר פרופ' חן, זוהי תוכנית שמובילה לצמיחה, ללמידה אמיתית- ברמת מורה ותלמיד.

תאוריות גדולות

תיאוריות בחינוך – דיאלוג עם פרופסור דוד חן

באחד משיעוריו פרופ' דוד חן השמיע ביקורת על כך שבישראל אין למערכת החינוך תיאוריה חינוכית ,לאחר זמן שדבריו חלחלו בראשי , חשבתי לעצמי-מדוע? הרי למדתי תיאוריות בחינוך. כשלמדתי על הקניית הקריאה - למדתי יחד עם השיטה את תיאוריית הלמידה שבבסיסה וכך בשאר המקצועות. שמרתי את הרהורי לעצמי עד שנפגשתי שוב עם פרופ' דוד חן. לאחר ההרצאה שאלתי אותו את השאלה הנ"ל, הוא הקשיב, חייך ואמר -אני מדבר על תיאוריה בגדול, למערכת החינוך אין תיאוריה גדולה.

אכן יש תיאוריות קטנות של כל תוכנית חדשה שמביאה עימה את התיאוריה שלה, מה שאנחנו מכנים רציונל של התוכנית, ואדרבה, במחשבה נוספת, אולי ריבוי התוכניות המתחדשות חדשות לבקרים, מעיד על תיאוריות קטנות ולא על תיאוריה גדולה.

מהי תיאוריה גדולה? להבנתי, מדובר על תובנה של סולם ערכי במערכת החינוך, האם פיתוח היצירתיות או השינון? האם הערכים או הידע? האם התחרות של מי הדשא ירוק יותר כאשר לא לוקחים בחשבון מהו הירוק?

תיאוריה גדולה היא חזון, חזון שממנו מוכתבות התיאוריות האחרות שיונקות ויוצאות ולפעמים גם נפסלות לאור התיאוריה הגדולה.

צפיתי בסרטון על מערכת החינוך בפינלנד והבנתי מהי תיאוריה גדולה.

האם יש לנו תיאוריית חינוך גדולה? האם אני יכולה להגדיר לעצמי מהי התיאוריה הגדולה בחינוך שבאמתחתי? עצם ההשאלה מעלה צורך למחשבה ...

אני מוצאת שאצלנו המסרים סותרים מצד אחד מעריכים ומוקירים בתי ספר פורצי דרך, ומצד שני נמצאים מבחני מיצ"ב ומבחני הבגרות והלימוד הופך להיות ממוקד לעניין המבחנים וכל הערכים החשובים של הבניית ידע, לימוד עמיתים, מתן מענה לשונות, התיחסות לפן הרגשי- נפשי של הילד וכו' נשכחים תחת לחץ הרצון להרשים, לא לאכזב ולהציג הישגים גבוהים.

איזה יופי! בסמסטר זה אני מרגישה כיצד הדברים מתחברים להם
פרופ' דוד חן בקורס "מדעי החינוך במאה העשרים ואחת"  מדבר על תחלואי מערכת החינוך והסיבות להם.פרופ' עמי וולנסקי בקורס " סוגיות במדיניות החינוך" מדבר על ותוך כדי חושף אותנו למאמרים שמאלצים אותנו לשוב ולדון ברפורמה בחינוך מבחינה היסטורית, מבחינת מטרותיה, מבחינת הטמעתן או אי הטמעתן של הרפורמות והסיבות לכך ושוב אנו נפגשים עם פרופ' דוד חן והסבריו לחוסר ההצלחה להוביל שינוי מהותי במערכת החינוך. היום אנו בשלים להקשיב ,ללמוד, לקשר בין דברים,להפנים, ולהבין עד כמה זוהי מערכת מורכבת ולהכיר את המחסומים בדרך לרפורמה. מאחורי כל מילה שכתבתי עומד בראשי נושא לפוסט נוסף שבו אני רוצה להסביר במה מדובר. אני כותבת זאת כדי להסביר את עוצמת החוויה. וודאי לי שאנו נמצאים במצב בשלות להבין את הדברים, לו היינו לומדים קורסים אלו בסמסטר א' או ב' לא בטוחה שהיינו מסוגלים להכיל את הדברים. ניתן לטעות ולחשוב שהקורסים הם מעין סקירה היסטורית- אך אני רואה בהם דרך, נקודת מבט ורכישת כלים כיצד להסתכל על מערכת החינוך, להבין טוב יותר את הכוחות הפועלים בה. לחפש את עצמי במערכת מורכבת זו. תענוג.

אנחנו דור מקוון!

את הקורס שיטת במחקר אנחנו לומדים כקורס מקוון. מידי שבוע עולים לאתר שיעורים עם משימות-מטלות להכנה.
הקורס כשלעצמו מעניין מאוד, ממוקד מאוד, מדוייק מאוד ולא קל בלשון המעטה. אך דווקא בשל כך
יש להרהר שוב האם דווקא נושא זה ראוי להילמד כשיעור מקוון. נושא שההבחנות בו כל כך דקות וחשיבותן היישומיות כל- כך גדולה.
החשיבות במחקר נכון - ברורה. מחקר ממקד אותי בין היתר ביכולות לתעל ולייעל את המשימות שבהן אני עסוקה. כגון: האם יש הבדל בהישגי התלמיד שלומד בקורס מקוון לבין תלמיד שלומד בשיעור במסגרת ביה"ס. המסקנות ממחקר שכזה יכולות להשפיע על תוכנית הלימודים.
יחד עם היתרונות של הסקת מסקנות ממחקרים, אני רוצה להתייחס בזהירות למשמעות שיכולים להסיק ממחקרים.
כדוגמא אציין את המחקר אודות הישגי התלמיד מקורס מקוון, בהנחה שהמחקר יעמוד באותם תנאים מדויקים של מחקר נכון ונאות, כגון שליטה על המשתנים, סינון משתנים זרים ועוד, ונאמר שהתוצאות של המחקר יהיו הישגי התלמיד בשיעור מקוון גבוהים יותר משיעור פרונטאלי. עדיין המסקנות יכולות להיות נכונות מחד אבל מטעות מאידך.
מדוע? א. ע"פ הגישה המחקרית: על אף סינון המשתנים עדיין קשה לקחת בחשבון משתנים כמו הטמעת "החומר " הנלמד, לאורך זמן. כלומר יתכן שברמה המיידית ההישגים יהיו גבוהים יותר אולם מאידך יתכן כי שיעור שנלמד באופן קר ומנוכר חסר את הטמעת החומר לאורך שנים. ב. חינוך: הגדרת המינוח הישג היא בעייתית. מהו הישג בחינוך? האם הציונים הגבוהים? ואולי ישנם, וסביר שישנם, עקרונות שאי אפשר שילמדו בצורה מקוונת. כלומר ההישג הופך להיות מאוד מנוכר.חושבני שאם נבדוק מחקרית האם המרצים הטובים שיש בתחום מסוים הם בעלי הציונים הגבוהים? האם הרופאים הטובים "בשוק" הם בעלי הציונים הגבוהים? האם הטייסים הטובים הם אלה שהתקבלו בפעם הראשונה בציונים גבוהים? לאו דווקא. מה שאני רוצה לומר, שמחקר שמעמיד את ההישג של הציון כמדד מעצים את המכאניות והרובוטיות שאנחנו חווים גם כך.
אני תוהה ביני לבין עצמי האם זו הדרך, אנחנו מורות, הבנו, למדנו, הפנמנו שיש כוח אדיר לתקשוב, שיש בו תועלת, אולם יתכן כי הקורס המקוון הוא דוגמא לגולם שקם על יוצרו. הגולם של ההישגיות של התקשורת בהקלדה עיוורת [תרתי משמע] של מילים ואותיות, ללא נשמה, ללא עומק. אנחנו צריכים להתרגל לכתוב ומהר, לתקשר מהר עם כולם, להכין תוכניות מהר ומיד, ואנחנו מחסירות/ים, פעימה, מנגינה, מחסירות את הלאט לאט של קצב דיבור נורמאלי של הבל חום הפה, של חיוך והארת פנים.
ברור שלא נוכל לנצח את המחשב ביכולת המיוחדות שלו, אולם לא ניתן לו להשתלט עלינו, קורס מקוון זה מקצוע החינוך ללא המורה, ללא נשמת ההוראה.
לסיום אני רוצה להציע נקודה למחשבה שקשורה לקורס הזה.
סוף סוף מתקיים שיעור לא מקוון בשיטות מחקר, מדובר על מקצוע קשה, לא פשוט שמאוד חשוב לשמוע את המרצה בהדגשות על הנקודות החשובות, רציתי מאוד להשתתף בשיעור. אולם לצערי השיעור התקיים בערב תשעה באב. ערב תשעה באב... אני מבינה שכאשר עורכים שיעור כל כך חשוב בערב תשעה באב כנראה אנחנו חיים בשתי תרבויות, כי ערב תשעה באב בשבילי ובשביל משפחתי זה יום כל כך יוצא דופן, יום כל כך משמעותי, יום שכל האווירה לובשת ארשת כובד מתאימה ליום זה. והינה דווקא בערב תשעה באב שעות בודדות לפני תחילת יום צום מתקיים שיעור חד פעמי שיעור שהוא כל כך משמעותי.
וזה כל כך סימבולי, שהשיעור בקורס מקוון מתקיים בזמן שחושף באיזשהו אופן, קהות חושים רגשית. הרי במדינת ישראל אנחנו חיים, מדינה שחרטה על דגלה את המושג "יהודית דמוקרטית", יום תשעה באב הוא יום אבל לאומי על חורבן לאומי כפול של העם היהודי, יום שבו מתכנסים רבבות לבתי הכנסת ובוכים על החורבן בעבר הרחוק והקרוב. ודווקא שעות מספר לפני ההכנות ליום זה מתקיים השיעור האחד מתוך שניים בקורס מקוון. כל כך רציתי להשתתף בשיעור זה!
על זה דברתי, לא שזה בא ממקום רע, חלילה וחס, ברור לי שלא! אבל זה ממקום שהמחשב משתלט עלינו, על האישיות שלנו, על היכולת לדבר להסתכל זה על זה ולראות את שפת הגוף. נאמר לי שאחת הסטודנטיות אמרה למרצה דר' יונה מילר: "לולא ראינו אותך היינו מפסידים לגלות איזו אישיות מקסימה את" נראה לי שזה בהחלט מבטא.
לסיכום: קורס מקוון זה אולי מועיל למקרים מסוימים, בטוח יעיל כלכלית, אבל שמא הוא מבטא את ההיסחפות שלנו אחרי המחשב שתיקח עימה את החום והאהבה.
עד כאן ביטאתי את הרהורי לבי ותחושותיי, אך למען ההגינות האינטלקטואלית חיפשתי "חומרים" ומחקרים בנושא "יתרונות וחסרונות השיעור המקוון". ועל תובנותי בפוסט הבא.

תוכנית התשוב הלאומית להתאמת מערכת החינוך למאה ה-21

במקורות חז"ל יש ביטוי האומר "אין חלום ללא דברים בטלים". מדובר שם על חלום יוסף שחלם שגם אמו באה ומשתחווה לו, אע"פ שאמו רחל מתה, ועל זה אמרו אין חלום ללא דברים בטלים, כלומר על אף שחלום מבטא רצונות ושאיפות אמת, יש בתוכו דברים בטלים.

החלום בשדה החינוך משתנה עם הזמן, הוא מושפע משינויי התרבות, הוא מקשיב למשק כנפי החידושים הטכנולוגיים, ותוך כדי הוא מנסה להתאים את עצמו.

השינויים וההתפתחויות באמצעי הטכנולוגיה הדיגיטאלית מרקיעי שחקים, הידע המצטבר באמצעים אלו הוא כמעט אין סופי. מדובר בתופעה שבמידה מסוימת יכולה לגרום להלם תרבותי. העוצמה והכלים כל כך מגוונים , עד שקשה להתמקד ולדעת כיצד להתמודד.

נראה שמשרד החינוך קשוב ומנסה להתמודד...אך ישנה בעיה שלדעתי אין עליה מענה. אסביר את דברי :עובדה היא שככל שעולים בסולם ההשכלה , (לדוגמא-במדעים הריאליים בהם נדרשים לידע ספציפי), אין לנו את הפריבילגיה (ואת הזמן?) לאפשר לתלמיד להבנות את הידע בעצמו. תלמידי הרפואה אמורים לשנן חומר רב, ולהבחן עליו, תלמידי המשפטים אמורים לשנן את ספר החוקים, את פסה"ד ואת הדרך הסכמתית לטעון בבית המשפט. כך תלמידי הפיסיקה ואפילו המחשבים אמורים להכיר בדיוק את ה"חומר"  ולהבחן עליו וכך הלאה. ככל שההשכלה עולה בתאריה בדרגותיה – לא נראה תלמידים  שבונים ידע, אלא אם כן הם עוסקים במחקר.המקסימום הוא, שבמקום להיות בחדר ההרצאות ולשמוע את המרצה,שומעים את המרצה דרך המחשב. השינוי הוא לא מהותי אלא טכני.נרד בסולם ההשכלה מהלימודים האקדמיים אל בתי הספר התיכוניים. גם בבגרויות בסופו של דבר נבחנים על ידע מוגדר וספציפי. תלמידים יושבים לומדים ומשננים חומר ספציפי  שיבחנו עליו. וזו הנקודה, מהן המטרות האמתיות שמערכת החינוך אמורה לחתור אליהן? המערכת עומדת בפני דילמה, כל תלמיד  צריך לרכוש ידע בסיסי רחב ואיתן, כמות הידע רבה מאוד ועדיין לא השכילו להקנות אותו אלא בלימוד פרונטאלי  ושינון. אין כל כך הרבה זמן "להשתעשע" בהבניית ידע עצמאי תוך שימוש באמצעים טכנולוגיים , כי בסוף המרוץ המערכת לוחצת על מבחני ידע. הציון שיקבע בסוף הוא על כמות הידע ועל ישומו וציונים אלו מהווים כרטיס כניסה למוסדות להשכלה גבוהה. וכך אנחנו מוצאים את עצמנו מול שאלה אמיתית, האם מדובר בכלים טכניים בלבד? במקום שהלימוד יהיה פרונטאלי הידע יועבר באופן מתוקשב,שיעור מקוון. או שמדובר במהפכה אמיתית? כאשר המהפכה האמיתית אמורה לשנות את המטרות ביסודן? האם המערכת מסוגלת לעמוד בכך? האם היא רוצה לשנות את המטרות?

למעשה מדובר בשאלה דומה בנושא קרוב והוא פיתוח החשובה והיצירתיות אצל התלמיד. מחד גיסא אנחנו מעודדים את התלמיד ליצור, לחשוב באופן יצירתי מאידך גיסא, אנחנו עומדים תחת מטרת הספק של "חומר" ספציפי.

מורים בכיתתם בשלב זה בו נמצאת מערכת החינוך - נמדדים לפי מבחני מיצ"ב, מבחני בגרות וכד'. לא ראיתי כיצד מטרות אלו מתאימות את עצמן לשינוי  שמערכת החינוך מנסה להוביל.

בעיה שניה שאין עליה מענה היא העובדה שמחקרים מצביעים על כך ש"השפעת הטכנולוגיה על הלמידה היא אפסית". ואילו "הגורמים המנבאים הטובים ביותר להישגי התלמידים...קשורים במורה...." זוהי סוגיה מורכבת שאולי אדון בה בפוסט הבא.

מתוך דברים שנאמרו ע"י גבי סלומון- מאמר שהופיע בעיתון "הארץ" מיום 8.1. 2010 .

HTML CSS ומה שביניהם

HTML, CSS  ומה שביניהם.

לפני שנה הכול נראה לי רחוק כל כך, מקסימום וורד, מייקרוסופט פוינט, אולי אקסל בסיסי, אבל לבנות דף HTML? זו נראתה לי משימה בלתי אפשרית, משימה שמיועדת לגאוני מחשבים, להאקרים , בטח לא בשבילי, הרי לא היה לי מושג מה זה אומר!

דף האינטרנט היה מקסימום לצפייה בלבד, וכמו שנאמר על נרות חנוכה "אלא לראותם בלבד" והינה לא להאמין, אני מבינה ולומדת איך לבנות דף באינטרנט...ומה עוד שזה לא כל כך קשה .

בקורס של ד"ר יצחק יאיר  אני מבינה שיש היגיון בדף הHTML-  , ויותר מכך היום אני מבינה ש- HTML זו רק תחילת הדרך . היום יש את הCSS . לעומתHTML , שהיא שפה שמשמשת להוספת מבנה טקסט, הרי ששפת  CSS משמשת לעיצוב תוכן מובנה.

 מה זה אומר? זה אומר שכמורה אינני תלויה במתחזקי  אתרים, לא אהיה חסרת אונים שאינה יכולה לשנות את דף האינטרנט , אלא רק בעזרתו של איש המחשבים, לא ולא! אני בעצמי אוכל לשנות ,לכתוב ,להתייחס למאורעות משתנים, לשלב תלמידים בגיבוש האתר הבית ספרי.

זה מרגש לראות יצירה שלך ברת נגישות לכל מאן דבעי, מכל מחשב מכל מקום אתה יכול לשגר ולשדר את המסרים את המחשבות את התוכניות .

לקראת השיעור בו נעסוק בעיצוב דף HTML צרפתי קישור לשיעור מקוון בנושא.

"המחשבות הקודמות לכל האותיות הן משוטטות בנו פנימה תדיר..."(הרב אברהם יצחק הכהן קוק)

באחד השיעורים בקורס "למידה וחשיבה" (דר' ירדן קדר) בהם דיברנו על שפה וחשיבה -אחת המסקנות הייתה שישנה חשיבה גם ללא שפה. וכן שהשפה הינה סקיצה לעומת עושרן ומורכבותן של המחשבות.

עם המשפט השני הסתדרתי, אכן,לא פעם הרגשתי את "אוזלת ידה" של השפה כשרציתי לבטא הרגשה מסוימת, מחשבה שעולה בי. הרגשתי שהמילים חמקמקות או שאינן מצליחות לבטא במדויק

את מה שרציתי לומר/לכתוב. עם המשפט הראשון היה לי קשה, לא הצלחתי להבין כיצד החשיבה תתנהל בראשי באופן מודע ללא ייצוג מילולי? האם עולם המחשבות עומד בפני עצמו או שהוא פרי המילים?

 ואם אני מסכימה עם ההנחה שהשפה הינה סקיצה של המחשבות הרי שזה מוכיח שהמחשבות עומדות בפני עצמן?

שאלות אלו ניקרו במוחי זמן רב ,שיתפתי את בעלי שהציג לי תשובה משלו והראה לי קטע מדהים מתוך ספר שכתב הרב קוק.

"נראה לי כי ההבדל בין הגישות השונות נמצא בתשובה לשאלה האם יש משהו מעבר לעולם או שהעולם הוא חזות הכל.

הגישה האבולציונית רואה בהישרדות ובייצר הקיום את חזות הכל ועל כן השפה מבטאת את כל הצורך הקיומי האנושי שדרוש לו אדם.

לעומתה,הגישה הרוחנית -רואה במקביל לעולם ישות רוחנית אחרת, וודאי לפי המחשבה היהודית שיש בורא לעולם, הרי שהשפה היא רק אמצעי המבטאת תקשורת ותובנה שהיא בעולם תחתון".

הרב אברהם יצחק הכהן קוק כותב בספרו המיוחד "ראש מילין" [שעוסק ברעיונות שבעומק האותיות והניקוד העברי] את השורות הבאות:

"המחשבות הקודמות לכל האותיות הן משוטטות בנו פנימה תדיר.אנחנו צריכים לחשוף את האומץ האמיתי שלנו, את צורת האריאליות הנשמתית שבקרבנו כדי לעמוד תמיד על אופיים של אותם הציורים הבלתי מצויירים,אותם התארים העומדים למעלה מכל תואר,כדי שנכיר את הדר נשמתנו.ועל פי אותם הרעיונות העליונים הסתעפו אצלנו הסעיפים של המחשבות הפוריות המתגלמות באותיות.ובהברא בנו האותיות, יתגלו הנקודות ממקור המחשבה הקודמת להן,והטעמים יתגוונו מאותו המקור העליון ששם שרויה המחשבה הקודמת המחשפת את האותיות,שהאותיות עצמן ובניתוחן קיימים שם בצורה אידאלית ומיוחדה".

התרגשתי כשקראתי את דבריו של הרב קוק. דבריו עונים על השאלות שהעליתי, עולם המחשבות העליונות קיים מצד עצמו, הוא שופע בעולם, והשפה אינה אלא מנסה לשאוף להגיע לעולם המחשבות ולהיבנות ממנו.

הרב קוק השתמש בכל כתביו בשפה גבוהה ומשוכללת. כשאני קוראת משהו מכתביו אני מרגישה תחושת התעלות של פגישה עם  מחשבות עליונות שלא תמיד אני מצליחה לחזור עליהן. (המחשבות חמקמקות-כבר אמרנו?)

בהמשך להתחבטות בסוגיה זו מצאתי מאמר שכתב רותם חרמון באודסיאה גיליון אפריל. רותם  כותב שהקשר בין שפה וחשיבה מרתק ומתסכל "הוא מתסכל בגלל המעגליות החמקמקה של הניסיון לבחון את המחשבה ואת השפה מתוך עצמם". הגדרה נהדרת זו מצליחה להסביר לי את הקושי שלי. כל המאמר מרתק -כדאי לקרוא. ואם תגיעו לאופן שבו חושבים האוטיסטים תראו שבדיוק על כך דיבר הרב קוק "הציורים הבלתי מצויירים...."

"המודל האקולוגי" - מה זה אומר לי?

בשבוע שעבר למדנו בשיעור של הסגל  על ה"מודל האקולוגי" והבטחתי לעצמי להגיב לשיעור.

הסגל הגדיר  מהו "המודל האקולוגי" והביא כדוגמא תהליך אינטראקטיבי שנעשה בין הקוראים של הוצאת הספרים הדיגיטאליים ""אמזון"". ב"אמזון" יש כתיבת תקצירים ע"י הקוראים ויש תגובות לכותבי התקצירים וכן יש תגובות על התגובות זאת אומרת שרוב הלמידה סביב הספר נעשית בין הקוראים לבין עצמם. כשאנו קוראים או לומדים משהו חדש ההזדמנות לקרוא או לשמוע את תובנות האחר לאותו עניין עוזרת לנו למקד את ההבנות שלנו לראות דברים מזווית חדשה. כל עמדה שאנו שומעים משנה את המציאות ,מלמדת. הממצאים של הוצאת הספרים "אמזון" על האינטראקציה הנעשית בין הקוראים היא מדהימה ומרתקת ומובילה לתובנה איזו עוצמה יש ללימוד עמיתים. עם גירוי נכון נגרום לתלמידינו להגיב להיגד מעניין, ספר, מקרה וכו' ונבקשם להגיב לתגובת חברים. מניסיוני ילדים יודעים לעשות זאת בהכוונה נכונה.

איזה רווחים יש לנו מלימוד כזה? התאמה של עמדותי מול האחר, ובחינתם מחדש. פיתוח חשיבה\כתיבה טיעונית, פיתוח שפה,פתוח שטף הכתיבה (אינה דומה כתיבת תשובות במחברת לכתיבת טקסט "ממוח קודח") ועוד.

מספר סטודנטים הגיבו לשיעור זה.מרתק היה לקרא כיצד אותו שיעור משתקף בעיני האחרים.

עדיין לא הצלחתי לנסח לעצמי מה למדתי מזה, אולי בפוסט הבא או שאגיב בבלוג שלהם.