במקורות חז"ל יש ביטוי האומר "אין חלום ללא דברים בטלים". מדובר שם על חלום יוסף שחלם שגם אמו באה ומשתחווה לו, אע"פ שאמו רחל מתה, ועל זה אמרו אין חלום ללא דברים בטלים, כלומר על אף שחלום מבטא רצונות ושאיפות אמת, יש בתוכו דברים בטלים.
החלום בשדה החינוך משתנה עם הזמן, הוא מושפע משינויי התרבות, הוא מקשיב למשק כנפי החידושים הטכנולוגיים, ותוך כדי הוא מנסה להתאים את עצמו. השינויים וההתפתחויות באמצעי הטכנולוגיה הדיגיטאלית מרקיעי שחקים, הידע המצטבר באמצעים אלו הוא כמעט אין סופי. מדובר בתופעה שבמידה מסוימת יכולה לגרום להלם תרבותי. העוצמה והכלים כל כך מגוונים , עד שקשה להתמקד ולדעת כיצד להתמודד.
נראה שמשרד החינוך קשוב ומנסה להתמודד...אך ישנה בעיה שלדעתי אין עליה מענה. אסביר את דברי :עובדה היא שככל שעולים בסולם ההשכלה , (לדוגמא-במדעים הריאליים בהם נדרשים לידע ספציפי), אין לנו את הפריבילגיה (ואת הזמן?) לאפשר לתלמיד להבנות את הידע בעצמו. תלמידי הרפואה אמורים לשנן חומר רב, ולהבחן עליו, תלמידי המשפטים אמורים לשנן את ספר החוקים, את פסה"ד ואת הדרך הסכמתית לטעון בבית המשפט. כך תלמידי הפיסיקה ואפילו המחשבים אמורים להכיר בדיוק את ה"חומר" ולהבחן עליו וכך הלאה. ככל שההשכלה עולה בתאריה בדרגותיה – לא נראה תלמידים שבונים ידע, אלא אם כן הם עוסקים במחקר.המקסימום הוא, שבמקום להיות בחדר ההרצאות ולשמוע את המרצה,שומעים את המרצה דרך המחשב. השינוי הוא לא מהותי אלא טכני.נרד בסולם ההשכלה מהלימודים האקדמיים אל בתי הספר התיכוניים. גם בבגרויות בסופו של דבר נבחנים על ידע מוגדר וספציפי. תלמידים יושבים לומדים ומשננים חומר ספציפי שיבחנו עליו. וזו הנקודה, מהן המטרות האמתיות שמערכת החינוך אמורה לחתור אליהן? המערכת עומדת בפני דילמה, כל תלמיד צריך לרכוש ידע בסיסי רחב ואיתן, כמות הידע רבה מאוד ועדיין לא השכילו להקנות אותו אלא בלימוד פרונטאלי ושינון. אין כל כך הרבה זמן "להשתעשע" בהבניית ידע עצמאי תוך שימוש באמצעים טכנולוגיים , כי בסוף המרוץ המערכת לוחצת על מבחני ידע. הציון שיקבע בסוף הוא על כמות הידע ועל ישומו וציונים אלו מהווים כרטיס כניסה למוסדות להשכלה גבוהה. וכך אנחנו מוצאים את עצמנו מול שאלה אמיתית, האם מדובר בכלים טכניים בלבד? במקום שהלימוד יהיה פרונטאלי הידע יועבר באופן מתוקשב,שיעור מקוון. או שמדובר במהפכה אמיתית? כאשר המהפכה האמיתית אמורה לשנות את המטרות ביסודן? האם המערכת מסוגלת לעמוד בכך? האם היא רוצה לשנות את המטרות?
למעשה מדובר בשאלה דומה בנושא קרוב והוא פיתוח החשובה והיצירתיות אצל התלמיד. מחד גיסא אנחנו מעודדים את התלמיד ליצור, לחשוב באופן יצירתי מאידך גיסא, אנחנו עומדים תחת מטרת הספק של "חומר" ספציפי.
מורים בכיתתם בשלב זה בו נמצאת מערכת החינוך - נמדדים לפי מבחני מיצ"ב, מבחני בגרות וכד'. לא ראיתי כיצד מטרות אלו מתאימות את עצמן לשינוי שמערכת החינוך מנסה להוביל.
בעיה שניה שאין עליה מענה היא העובדה שמחקרים מצביעים על כך ש"השפעת הטכנולוגיה על הלמידה היא אפסית". ואילו "הגורמים המנבאים הטובים ביותר להישגי התלמידים...קשורים במורה...." זוהי סוגיה מורכבת שאולי אדון בה בפוסט הבא.
מתוך דברים שנאמרו ע"י גבי סלומון- מאמר שהופיע בעיתון "הארץ" מיום 8.1. 2010 .
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה