"הזורעים בדימעה ברינה יקצורו..." תהילים קכ"ו, ה'

בס"ד
רשומת סיכום, תם ולא נשלם...

בפוסט מיום ה- 13.6 בפרץ של רגשות כתבתי:

כשאני כותבת פוסט  הוא מונח פתוח על שולחן העבודה יומיים ,שלושה. אני מריצה בראשי דברים שלמדתי ובוחנת עם עצמי איזה עניין גורם לי להמשיך לחשוב, גורם לי לבחון מחדש,מה  ידעתי  קודם ומה מעורר אצלי תהיות שאותן ארצה לברר ולחפש להן תשובות. כשאני מחליטה  על מה לכתוב, הנושא מלווה אותי בכל מקום. לומדת, בוחנת, מציגה את טענותיי..... בעלי טוען שאני מתייחסת לכתיבת הפוסטים ברצינות יתר. זה נכון, אך זה נובע מהמקום שבו אני מברכת על ההזדמנות שניתנה לנו- לעצור קמעא, להקשיב לקולות שבתוכנו. ללכת עם מחשבה מסוימת  או עניין מסוים ולברר אותו עם עצמי עד כמה שאפשר. אני נהנית לטייל עם מחשבותיי ומופתעת בכל פעם מחדש מהאסוציאציות והקישורים שעולים מעצמם שגורמים לי שוב לבחון את הרלוונטיות שלהם "לדיון" לתמיכה או להפרכת הדברים.
הלימודים הפתיעו אותי בעוצמתם, הלימודים העיוניים, הסירו אבק וריעננו את ידיעותי, נהנתי ואותגרתי. למדנו מפי מיטב המרצים, רכשנו ידע עדכני וחשוב בתחום הלמידה, החשיבה והתקשוב והשילוב ביניהם. הפנמנו את ההבנה ביחסים בין הפדגוגיה לטכנולוגיה, (מי מוביל את מי?) והלימודים המעשיים (נו שוי...) אלו שהיינו צריכים להפגין בהם ידע בטכנולוגיות המחשב, הם הדירו שינה מעיני וכמעט גרמו לי לעזוב....
אך, הכתיבה בבלוג הייתה עבורי גולת הכותרת של הלימודים, לא אגזים אם אומר שעשרות פוסטים נרקמו בראשי, חלק רשמתי במחברת וחלק הקלדתי במחשב (ושמרתי בתיקיה מיוחדת- פוסטים) רובם לא הגיעו אל הבלוג, חלקם מתוך שיקולי דעת של עיתוי ורלוונטיות וחלקם שלא היו ראויים לשיתוף. אבל בכולם השקעתי מחשבה, בדקתי, שאלתי, חיפשתי תשובות.

אני יודעת שהכתיבה בבלוג תחסר לי. בתקופה זו של הכתיבה בבלוג אוזני הייתה כרויה, הקשב היה ממוקד לנושאים של למידה ותיקשוב.כל מאמר, כל שיעור, עורר מחשבות שנהניתי להפוך בהם ולנסות לרקום מהם פוסט.
מתנה זו שזכינו בה בשילוב הלימודים המעצימים הפכו אותי למורה אחרת. אני חושבת שעליתי כתה ברמת המוריות שלי-
אני מרגישה היום יותר מתמיד רלוונטית, מעודכנת, מעיזה. כמורה למדעים אני מרבה לשלב את המחשב בהוראה, אך לא מספיק, לטעמי, בכיוון של הבניית ידע ושיתופיות, אך מה שהיה בעבר תחושה עמומה -היום הוא בבחינת הוודאי- אני יודעת לאן לשאוף לאן ברצוני להגיע. ויותר  מזה אני מבינה שהשימוש במחשב אינו חזות הכל, אלא הוא אמצעי מעולה שיכול לעזור לי ולתלמידי לחתור אל מטרות ההוראה-למידה ביתר עניין, הנאה והצלחה.