"המחשבות הקודמות לכל האותיות הן משוטטות בנו פנימה תדיר..."(הרב אברהם יצחק הכהן קוק)
באחד השיעורים בקורס "למידה וחשיבה" (דר' ירדן קדר) בהם דיברנו על שפה וחשיבה -אחת המסקנות הייתה שישנה חשיבה גם ללא שפה. וכן שהשפה הינה סקיצה לעומת עושרן ומורכבותן של המחשבות.
עם המשפט השני הסתדרתי, אכן,לא פעם הרגשתי את "אוזלת ידה" של השפה כשרציתי לבטא הרגשה מסוימת, מחשבה שעולה בי. הרגשתי שהמילים חמקמקות או שאינן מצליחות לבטא במדויק
את מה שרציתי לומר/לכתוב. עם המשפט הראשון היה לי קשה, לא הצלחתי להבין כיצד החשיבה תתנהל בראשי באופן מודע ללא ייצוג מילולי? האם עולם המחשבות עומד בפני עצמו או שהוא פרי המילים?
ואם אני מסכימה עם ההנחה שהשפה הינה סקיצה של המחשבות הרי שזה מוכיח שהמחשבות עומדות בפני עצמן?
שאלות אלו ניקרו במוחי זמן רב ,שיתפתי את בעלי שהציג לי תשובה משלו והראה לי קטע מדהים מתוך ספר שכתב הרב קוק.
"נראה לי כי ההבדל בין הגישות השונות נמצא בתשובה לשאלה האם יש משהו מעבר לעולם או שהעולם הוא חזות הכל.
הגישה האבולציונית רואה בהישרדות ובייצר הקיום את חזות הכל ועל כן השפה מבטאת את כל הצורך הקיומי האנושי שדרוש לו אדם.
לעומתה,הגישה הרוחנית -רואה במקביל לעולם ישות רוחנית אחרת, וודאי לפי המחשבה היהודית שיש בורא לעולם, הרי שהשפה היא רק אמצעי המבטאת תקשורת ותובנה שהיא בעולם תחתון".
הרב אברהם יצחק הכהן קוק כותב בספרו המיוחד "ראש מילין" [שעוסק ברעיונות שבעומק האותיות והניקוד העברי] את השורות הבאות:
"המחשבות הקודמות לכל האותיות הן משוטטות בנו פנימה תדיר.אנחנו צריכים לחשוף את האומץ האמיתי שלנו, את צורת האריאליות הנשמתית שבקרבנו כדי לעמוד תמיד על אופיים של אותם הציורים הבלתי מצויירים,אותם התארים העומדים למעלה מכל תואר,כדי שנכיר את הדר נשמתנו.ועל פי אותם הרעיונות העליונים הסתעפו אצלנו הסעיפים של המחשבות הפוריות המתגלמות באותיות.ובהברא בנו האותיות, יתגלו הנקודות ממקור המחשבה הקודמת להן,והטעמים יתגוונו מאותו המקור העליון ששם שרויה המחשבה הקודמת המחשפת את האותיות,שהאותיות עצמן ובניתוחן קיימים שם בצורה אידאלית ומיוחדה".
התרגשתי כשקראתי את דבריו של הרב קוק. דבריו עונים על השאלות שהעליתי, עולם המחשבות העליונות קיים מצד עצמו, הוא שופע בעולם, והשפה אינה אלא מנסה לשאוף להגיע לעולם המחשבות ולהיבנות ממנו.
הרב קוק השתמש בכל כתביו בשפה גבוהה ומשוכללת. כשאני קוראת משהו מכתביו אני מרגישה תחושת התעלות של פגישה עם מחשבות עליונות שלא תמיד אני מצליחה לחזור עליהן. (המחשבות חמקמקות-כבר אמרנו?)
בהמשך להתחבטות בסוגיה זו מצאתי מאמר שכתב רותם חרמון באודסיאה גיליון אפריל. רותם כותב שהקשר בין שפה וחשיבה מרתק ומתסכל "הוא מתסכל בגלל המעגליות החמקמקה של הניסיון לבחון את המחשבה ואת השפה מתוך עצמם". הגדרה נהדרת זו מצליחה להסביר לי את הקושי שלי. כל המאמר מרתק -כדאי לקרוא. ואם תגיעו לאופן שבו חושבים האוטיסטים תראו שבדיוק על כך דיבר הרב קוק "הציורים הבלתי מצויירים...."
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה