את הקורס שיטת במחקר אנחנו לומדים כקורס מקוון. מידי שבוע עולים לאתר שיעורים עם משימות-מטלות להכנה.
הקורס כשלעצמו מעניין מאוד, ממוקד מאוד, מדוייק מאוד ולא קל בלשון המעטה. אך דווקא בשל כך
יש להרהר שוב האם דווקא נושא זה ראוי להילמד כשיעור מקוון. נושא שההבחנות בו כל כך דקות וחשיבותן היישומיות כל- כך גדולה.
החשיבות במחקר נכון - ברורה. מחקר ממקד אותי בין היתר ביכולות לתעל ולייעל את המשימות שבהן אני עסוקה. כגון: האם יש הבדל בהישגי התלמיד שלומד בקורס מקוון לבין תלמיד שלומד בשיעור במסגרת ביה"ס. המסקנות ממחקר שכזה יכולות להשפיע על תוכנית הלימודים.
יחד עם היתרונות של הסקת מסקנות ממחקרים, אני רוצה להתייחס בזהירות למשמעות שיכולים להסיק ממחקרים.
כדוגמא אציין את המחקר אודות הישגי התלמיד מקורס מקוון, בהנחה שהמחקר יעמוד באותם תנאים מדויקים של מחקר נכון ונאות, כגון שליטה על המשתנים, סינון משתנים זרים ועוד, ונאמר שהתוצאות של המחקר יהיו הישגי התלמיד בשיעור מקוון גבוהים יותר משיעור פרונטאלי. עדיין המסקנות יכולות להיות נכונות מחד אבל מטעות מאידך.
מדוע? א. ע"פ הגישה המחקרית: על אף סינון המשתנים עדיין קשה לקחת בחשבון משתנים כמו הטמעת "החומר " הנלמד, לאורך זמן. כלומר יתכן שברמה המיידית ההישגים יהיו גבוהים יותר אולם מאידך יתכן כי שיעור שנלמד באופן קר ומנוכר חסר את הטמעת החומר לאורך שנים. ב. חינוך: הגדרת המינוח הישג היא בעייתית. מהו הישג בחינוך? האם הציונים הגבוהים? ואולי ישנם, וסביר שישנם, עקרונות שאי אפשר שילמדו בצורה מקוונת. כלומר ההישג הופך להיות מאוד מנוכר.חושבני שאם נבדוק מחקרית האם המרצים הטובים שיש בתחום מסוים הם בעלי הציונים הגבוהים? האם הרופאים הטובים "בשוק" הם בעלי הציונים הגבוהים? האם הטייסים הטובים הם אלה שהתקבלו בפעם הראשונה בציונים גבוהים? לאו דווקא. מה שאני רוצה לומר, שמחקר שמעמיד את ההישג של הציון כמדד מעצים את המכאניות והרובוטיות שאנחנו חווים גם כך.
אני תוהה ביני לבין עצמי האם זו הדרך, אנחנו מורות, הבנו, למדנו, הפנמנו שיש כוח אדיר לתקשוב, שיש בו תועלת, אולם יתכן כי הקורס המקוון הוא דוגמא לגולם שקם על יוצרו. הגולם של ההישגיות של התקשורת בהקלדה עיוורת [תרתי משמע] של מילים ואותיות, ללא נשמה, ללא עומק. אנחנו צריכים להתרגל לכתוב ומהר, לתקשר מהר עם כולם, להכין תוכניות מהר ומיד, ואנחנו מחסירות/ים, פעימה, מנגינה, מחסירות את הלאט לאט של קצב דיבור נורמאלי של הבל חום הפה, של חיוך והארת פנים.
ברור שלא נוכל לנצח את המחשב ביכולת המיוחדות שלו, אולם לא ניתן לו להשתלט עלינו, קורס מקוון זה מקצוע החינוך ללא המורה, ללא נשמת ההוראה.
לסיום אני רוצה להציע נקודה למחשבה שקשורה לקורס הזה.
סוף סוף מתקיים שיעור לא מקוון בשיטות מחקר, מדובר על מקצוע קשה, לא פשוט שמאוד חשוב לשמוע את המרצה בהדגשות על הנקודות החשובות, רציתי מאוד להשתתף בשיעור. אולם לצערי השיעור התקיים בערב תשעה באב. ערב תשעה באב... אני מבינה שכאשר עורכים שיעור כל כך חשוב בערב תשעה באב כנראה אנחנו חיים בשתי תרבויות, כי ערב תשעה באב בשבילי ובשביל משפחתי זה יום כל כך יוצא דופן, יום כל כך משמעותי, יום שכל האווירה לובשת ארשת כובד מתאימה ליום זה. והינה דווקא בערב תשעה באב שעות בודדות לפני תחילת יום צום מתקיים שיעור חד פעמי שיעור שהוא כל כך משמעותי.
וזה כל כך סימבולי, שהשיעור בקורס מקוון מתקיים בזמן שחושף באיזשהו אופן, קהות חושים רגשית. הרי במדינת ישראל אנחנו חיים, מדינה שחרטה על דגלה את המושג "יהודית דמוקרטית", יום תשעה באב הוא יום אבל לאומי על חורבן לאומי כפול של העם היהודי, יום שבו מתכנסים רבבות לבתי הכנסת ובוכים על החורבן בעבר הרחוק והקרוב. ודווקא שעות מספר לפני ההכנות ליום זה מתקיים השיעור האחד מתוך שניים בקורס מקוון. כל כך רציתי להשתתף בשיעור זה!
על זה דברתי, לא שזה בא ממקום רע, חלילה וחס, ברור לי שלא! אבל זה ממקום שהמחשב משתלט עלינו, על האישיות שלנו, על היכולת לדבר להסתכל זה על זה ולראות את שפת הגוף. נאמר לי שאחת הסטודנטיות אמרה למרצה דר' יונה מילר: "לולא ראינו אותך היינו מפסידים לגלות איזו אישיות מקסימה את" נראה לי שזה בהחלט מבטא.
לסיכום: קורס מקוון זה אולי מועיל למקרים מסוימים, בטוח יעיל כלכלית, אבל שמא הוא מבטא את ההיסחפות שלנו אחרי המחשב שתיקח עימה את החום והאהבה.
עד כאן ביטאתי את הרהורי לבי ותחושותיי, אך למען ההגינות האינטלקטואלית חיפשתי "חומרים" ומחקרים בנושא "יתרונות וחסרונות השיעור המקוון". ועל תובנותי בפוסט הבא.
הקורס כשלעצמו מעניין מאוד, ממוקד מאוד, מדוייק מאוד ולא קל בלשון המעטה. אך דווקא בשל כך
יש להרהר שוב האם דווקא נושא זה ראוי להילמד כשיעור מקוון. נושא שההבחנות בו כל כך דקות וחשיבותן היישומיות כל- כך גדולה.
החשיבות במחקר נכון - ברורה. מחקר ממקד אותי בין היתר ביכולות לתעל ולייעל את המשימות שבהן אני עסוקה. כגון: האם יש הבדל בהישגי התלמיד שלומד בקורס מקוון לבין תלמיד שלומד בשיעור במסגרת ביה"ס. המסקנות ממחקר שכזה יכולות להשפיע על תוכנית הלימודים.
יחד עם היתרונות של הסקת מסקנות ממחקרים, אני רוצה להתייחס בזהירות למשמעות שיכולים להסיק ממחקרים.
כדוגמא אציין את המחקר אודות הישגי התלמיד מקורס מקוון, בהנחה שהמחקר יעמוד באותם תנאים מדויקים של מחקר נכון ונאות, כגון שליטה על המשתנים, סינון משתנים זרים ועוד, ונאמר שהתוצאות של המחקר יהיו הישגי התלמיד בשיעור מקוון גבוהים יותר משיעור פרונטאלי. עדיין המסקנות יכולות להיות נכונות מחד אבל מטעות מאידך.
מדוע? א. ע"פ הגישה המחקרית: על אף סינון המשתנים עדיין קשה לקחת בחשבון משתנים כמו הטמעת "החומר " הנלמד, לאורך זמן. כלומר יתכן שברמה המיידית ההישגים יהיו גבוהים יותר אולם מאידך יתכן כי שיעור שנלמד באופן קר ומנוכר חסר את הטמעת החומר לאורך שנים. ב. חינוך: הגדרת המינוח הישג היא בעייתית. מהו הישג בחינוך? האם הציונים הגבוהים? ואולי ישנם, וסביר שישנם, עקרונות שאי אפשר שילמדו בצורה מקוונת. כלומר ההישג הופך להיות מאוד מנוכר.חושבני שאם נבדוק מחקרית האם המרצים הטובים שיש בתחום מסוים הם בעלי הציונים הגבוהים? האם הרופאים הטובים "בשוק" הם בעלי הציונים הגבוהים? האם הטייסים הטובים הם אלה שהתקבלו בפעם הראשונה בציונים גבוהים? לאו דווקא. מה שאני רוצה לומר, שמחקר שמעמיד את ההישג של הציון כמדד מעצים את המכאניות והרובוטיות שאנחנו חווים גם כך.
אני תוהה ביני לבין עצמי האם זו הדרך, אנחנו מורות, הבנו, למדנו, הפנמנו שיש כוח אדיר לתקשוב, שיש בו תועלת, אולם יתכן כי הקורס המקוון הוא דוגמא לגולם שקם על יוצרו. הגולם של ההישגיות של התקשורת בהקלדה עיוורת [תרתי משמע] של מילים ואותיות, ללא נשמה, ללא עומק. אנחנו צריכים להתרגל לכתוב ומהר, לתקשר מהר עם כולם, להכין תוכניות מהר ומיד, ואנחנו מחסירות/ים, פעימה, מנגינה, מחסירות את הלאט לאט של קצב דיבור נורמאלי של הבל חום הפה, של חיוך והארת פנים.
ברור שלא נוכל לנצח את המחשב ביכולת המיוחדות שלו, אולם לא ניתן לו להשתלט עלינו, קורס מקוון זה מקצוע החינוך ללא המורה, ללא נשמת ההוראה.
לסיום אני רוצה להציע נקודה למחשבה שקשורה לקורס הזה.
סוף סוף מתקיים שיעור לא מקוון בשיטות מחקר, מדובר על מקצוע קשה, לא פשוט שמאוד חשוב לשמוע את המרצה בהדגשות על הנקודות החשובות, רציתי מאוד להשתתף בשיעור. אולם לצערי השיעור התקיים בערב תשעה באב. ערב תשעה באב... אני מבינה שכאשר עורכים שיעור כל כך חשוב בערב תשעה באב כנראה אנחנו חיים בשתי תרבויות, כי ערב תשעה באב בשבילי ובשביל משפחתי זה יום כל כך יוצא דופן, יום כל כך משמעותי, יום שכל האווירה לובשת ארשת כובד מתאימה ליום זה. והינה דווקא בערב תשעה באב שעות בודדות לפני תחילת יום צום מתקיים שיעור חד פעמי שיעור שהוא כל כך משמעותי.
וזה כל כך סימבולי, שהשיעור בקורס מקוון מתקיים בזמן שחושף באיזשהו אופן, קהות חושים רגשית. הרי במדינת ישראל אנחנו חיים, מדינה שחרטה על דגלה את המושג "יהודית דמוקרטית", יום תשעה באב הוא יום אבל לאומי על חורבן לאומי כפול של העם היהודי, יום שבו מתכנסים רבבות לבתי הכנסת ובוכים על החורבן בעבר הרחוק והקרוב. ודווקא שעות מספר לפני ההכנות ליום זה מתקיים השיעור האחד מתוך שניים בקורס מקוון. כל כך רציתי להשתתף בשיעור זה!
על זה דברתי, לא שזה בא ממקום רע, חלילה וחס, ברור לי שלא! אבל זה ממקום שהמחשב משתלט עלינו, על האישיות שלנו, על היכולת לדבר להסתכל זה על זה ולראות את שפת הגוף. נאמר לי שאחת הסטודנטיות אמרה למרצה דר' יונה מילר: "לולא ראינו אותך היינו מפסידים לגלות איזו אישיות מקסימה את" נראה לי שזה בהחלט מבטא.
לסיכום: קורס מקוון זה אולי מועיל למקרים מסוימים, בטוח יעיל כלכלית, אבל שמא הוא מבטא את ההיסחפות שלנו אחרי המחשב שתיקח עימה את החום והאהבה.
עד כאן ביטאתי את הרהורי לבי ותחושותיי, אך למען ההגינות האינטלקטואלית חיפשתי "חומרים" ומחקרים בנושא "יתרונות וחסרונות השיעור המקוון". ועל תובנותי בפוסט הבא.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה