תיאוריות בחינוך – דיאלוג עם פרופסור דוד חן
באחד משיעוריו פרופ' דוד חן השמיע ביקורת על כך שבישראל אין למערכת החינוך תיאוריה חינוכית ,לאחר זמן שדבריו חלחלו בראשי , חשבתי לעצמי-מדוע? הרי למדתי תיאוריות בחינוך. כשלמדתי על הקניית הקריאה - למדתי יחד עם השיטה את תיאוריית הלמידה שבבסיסה וכך בשאר המקצועות. שמרתי את הרהורי לעצמי עד שנפגשתי שוב עם פרופ' דוד חן. לאחר ההרצאה שאלתי אותו את השאלה הנ"ל, הוא הקשיב, חייך ואמר -אני מדבר על תיאוריה בגדול, למערכת החינוך אין תיאוריה גדולה.
אכן יש תיאוריות קטנות של כל תוכנית חדשה שמביאה עימה את התיאוריה שלה, מה שאנחנו מכנים רציונל של התוכנית, ואדרבה, במחשבה נוספת, אולי ריבוי התוכניות המתחדשות חדשות לבקרים, מעיד על תיאוריות קטנות ולא על תיאוריה גדולה.
מהי תיאוריה גדולה? להבנתי, מדובר על תובנה של סולם ערכי במערכת החינוך, האם פיתוח היצירתיות או השינון? האם הערכים או הידע? האם התחרות של מי הדשא ירוק יותר כאשר לא לוקחים בחשבון מהו הירוק?
תיאוריה גדולה היא חזון, חזון שממנו מוכתבות התיאוריות האחרות שיונקות ויוצאות ולפעמים גם נפסלות לאור התיאוריה הגדולה.
צפיתי בסרטון על מערכת החינוך בפינלנד והבנתי מהי תיאוריה גדולה.
האם יש לנו תיאוריית חינוך גדולה? האם אני יכולה להגדיר לעצמי מהי התיאוריה הגדולה בחינוך שבאמתחתי? עצם ההשאלה מעלה צורך למחשבה ...
אני מוצאת שאצלנו המסרים סותרים מצד אחד מעריכים ומוקירים בתי ספר פורצי דרך, ומצד שני נמצאים מבחני מיצ"ב ומבחני הבגרות והלימוד הופך להיות ממוקד לעניין המבחנים וכל הערכים החשובים של הבניית ידע, לימוד עמיתים, מתן מענה לשונות, התיחסות לפן הרגשי- נפשי של הילד וכו' נשכחים תחת לחץ הרצון להרשים, לא לאכזב ולהציג הישגים גבוהים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה