ספרים רבותי ,ספרים

בס"ד

באחד ממערכוני הגשש שייקה וגברי פותחים דוכן לממכר ספרים, ספרים במשקל.

אני נזכרת, שלפני כחמש עשרה שנה קניתי תקליטים. תקליט אחד בשקל.

האם זהו גורל הספרים מנייר?
בעתון "נשים" מיום ד' טבת, 30 בדצמבר2011 מובא ראיון עם גילה בן הר מנכלי"ת מט"ח.

בן הר, שזכתה להיכלל ברשימת 101 המשפעים לטובה בישראל, והוגדרה על ידי המגזין "ליידי גלובס",

כאחת הנשים המשפיעות לשנת 2010 מצהירה: "כבר עכשיו לא צריך ספרי לימוד יותר, עידן רכישת ספרי הלימוד במאות שקלים וסחיבת ילקוטים כבדים על הגב נמצא בימיו האחרונים.....כל ספרי הלימוד של התלמיד נמצאים ברשת."

בן הר צופה ש"תוך שלוש -ארבע שנים רוב הילדים יגיעו לבית הספר עם ילקוט דיגטאלי."

אין זה משנה לדעתי, אם הספרים ייעלמו עוד ארבע שנים, יותר או פחות, מעניין אותי לדעת עד כמה המורים יודעים ללמד, לכוון באמצעים אלו את תלמידיהם עד כמה מכשירים אותם לכך? האם יש מחקרים המצביעים על הצלחה ושיפור בהישגים? במה שונה ספר דיגטאלי מסביבת למידה אחרת? האם מלבד ההדגמות שספר דיגטאלי מציע ומלבד הנוחות (אולי) ישנם יתרונות נוספים? אני תוהה, האם ספרי לימוד דיגטאליים יאריכו ימים? שכן ספרי לימוד דיגטאליים נראים לי מעיין חוליה מקשרת בין הספרים המודפסים לבין חומרים, סביבות למידה ומקורות מיידע מתוקשבים. המעבר לספרי לימוד דיגטאליים מאפשר אולי להוביל את המורה ואת התלמיד בסביבה מוכרת עם יתרונות התקשוב. לי נראה, שהגבול יטושטש, וספרי לימוד דיגטאליים יעלמו, אף הם אט אט.
תהליך דומה ומואץ קורה  עם הוצאת ספרי קריאה, ספרי עיון ואנציקלופדיות דיגטאלים ומכשירים כמו אייפד מחזקים מגמה זו. יתכן שעוד מספר שנים ולא נשאל יותר ספרים מספריה.

ומה אצלנו? מה עם ארון הספרים היהודי?

נראה לי שאצל עם הספר- הספר המודפס לא יכול להעלם וזו בשל הקריאה בספר התורה ולימוד תורה בשבתות וחגים. אולם אין להתעלם מהמהפכה האדירה בסיפריית הספר היהודי. בעלי הוריד אפלקציה לאייפון המקשרת אותו למאות ספרים תורניים, ספרי הגות ומחשבה, ספרי קבלה, ספרי שו"ת ועוד. בעלי נפעם מהנגישות ומהגודל. באפלקציה זו יש יותר ספרים מכל הספריה  שבביתנו. (והיא כלל לא קטנה).

אך אליה וקוץ בה- אי אפשר ליהנות מהעושר הזה בשבתות ובחגים שכן נמנע מהיהודי הלכתית לפתוח מחשב או אייפון  ואז הוא נזקק לספר מנייר. לכן, בעולם היהודי, הספר לא איבד את חנו ואת הדף צריך עוד להפוך ולא רק לגלגל. אולם מעבר לזאת ועדיין לא הצלחתי להסביר במדויק את הסיבה, יש משהו בספרים שאינו קיים במחשבים ובאפלקיציות שונות.

משתמשים בביטויים כמו להריח את הדף, למשש את האותיות, ביטויים שמבטאים את ה"נשמה" של הספר שאינה נמצאת במחשבים למיניהם. כמובן ישנו קושי להסביר לוגית את הטענה המעין מיסטית של "נשמת הספר". איך שלא נסביר- בעולם היהודי הדתי, בבתי הכנסת בבתי המדרש וגם בסלון הבית היהודי עדיין מעטרות הספריות את הקירות בספרים שמעלעלים בדפיהם מידי פעם.

בישיבות, שהם מעין כור אטומי של עיבוד חומר לימודי, ומקום יצרני של חידושים ורעיונות והגדרות לימודיות הלכתיות- הספר משמש כמקור מרכזי ועיקרי של ידע של מקור ללימוד והשראה. ובכל זאת סנונית ראשונה- בכתה י' בביה"ס "חברה ומשפט" אמי"ת כפר בתיה ברעננה לומדים ללא ספרי לימוד. הילדים כותבים את הסיכומים, העבודות והמבחנים- בתוך המחשב. הרב אליעזר קורצוויל, מנהל ביה"ס, בנה תוכנית להעביר את לימוד הגמרא למודל ממוחשב בכדי להפוך את הלימוד למאתגר ומזמין יותר. מתוך אמונה שצריך לעשות שימוש בכלים החדישים ביותר שניתן לרתום לטובת חינוך איכותי,מבלי לפגוע בתוכן הלימודי ובאווירה החינוכית. (מתוך עיתון "נשים" 30.12.2011 עמ' 65)