בס"ד
"אם אתה סומך על ילד והוא יודע שאתה סומך עליו- אז אתה יכול לסמוך עליו"- הרב דולי בסוק
ביום שני, כל המשפחה התרגשה, בתי ושתי חברותיה הצטרכו ללמד שיעור בכתה.
במסגרת אחד משעורי היהדות "גדולי ישראל", המורה הציעה שהכתה תתחלק לקבוצות וכל קבוצה, תבחר באחד מגדולי ישראל תחקור אודותיו ותציג אותה דמות לפני הכתה בדרך שיבחרו.
מאז שבתי וחברותיה בחרו ברש"ש (רבי שלום שרעבי)- נפגשו החברות, חיפשו באינטרנט סרטונים מתאימים (הן מצאו שניים באתר "ילדודס" של ערוץ 7) סיכמו מהווקיפדיה קווים לדמותו, תחנות בחייו, המחיזו סיפור שקשור לגילוי הרש"ש כאחד מגדולי המקובלים.
באופן מוזר (או שלא) הן לא הצטרכו את עזרתנו, הן ידעו מהן רוצות לעשות, היכן לחפש...
הן השקיעו שעות מתוך שמחה..... שמעתי מהמורה שהיה מקסים.
מה אני למדה מזה?
1.הילדים כבר שם. העולם הטכנולוגי הוא חלק אינטגראלי מעולמם. למרות שבביה"ס רוב השיעורים לא מתוקשבים הילדות בחרו בעצמן וללא הנחיה בדרך זו.
2.כאשר המשימה מאתגרת, רלוונטית הילדים יפעלו מתוך עניין ושימחה- מתקשר אצלי לכל מה שלמדנו על למידה, הנעה והנאה.
3.ילדים הם סקרניים, חקרניים ויצירתיים. "תנו להם כנפיים ויעופו."
3.ילדים הם סקרניים, חקרניים ויצירתיים. "תנו להם כנפיים ויעופו."
4. כאשר מטילים משימה על ילדים מתוך בטחון ואמון בהם שיבצעו זאת על הצד הטוב ביותר, אכן הם ממלאים את המוטל עליהם בנכונות רבה ומגלים אחריות רבה. ( ההיגד שבראש הרשומה נאמר ע"י הרב דולי בסוק בעבר ר"מ בישיבה גבוהה, היום מנהל בי"ס תיכון הימלפרם ירושלים- כשנשאל מה סוד הצלחתו עם ילדים בכל גיל?) מזכיר את הגישה שהציגו בסרט על מערכת החינוך בפינלנד.
5. אני צריכה לחזור לזה- להעביר את האחריות על הלמידה אל התלמידים שלי. שיהיו שותפים להבניית הידע. היום אני בשלה לחזור לזה ושילוב המחשב בהוראה כמקדם לימוד וחקר יעזור לי במשימה זו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה